אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה יב

הלכה יא

מי שהקדים וקרא ק"ש של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר אע"פ שהשלים קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו ובשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחילה משעלה עמוד השחר. והנה לא כתב שעורא משיכיר וכו' כמ"ש בב"י דבשעת הדחק קורא מיד עיי"ש:
ולכאורה יש להבין כיון דבזמן קימה תליא וא"כ האי שיעורא משיכיר וכו' וכיו"ב הנאמרים וכי שייך לצמצם בזמן קימה שיהיה דוקא אז, והנה למ"ש בהלכה א' התנא לא נתן זמן לשעור זמן שכיבה וקימה רק ליום ולילה וא"כ לפ"ז יהיה שעורא משיכיר ג"כ לתחילת היום וא"כ לפ"ז אף בשעת הדחק לא יהיה בגדר יום קודם משיכיר וכו' אלא דתליא בקימה דהוי גם קודם שיכיר וכו' ומיושב קושית התוס' במס' ברכות שם [ח: ד"ה לא] דרשב"י למ"ש בזמן שכיבה וקימה ולא תליא בשיכיר וכו' ולכן אמר משיעלה עמוד השחר סתמא, ובמס' מגילה כ' ע"א מצותה מנץ החמה וכולן שעשה מעמוד השחר יצא וברש"י משום שאין כל אדם יוכל להבחין אמרינן מנץ החמה עיי"ש, ונראה משיכיר וכו' נאמר ג"כ משום אין בקיאין וצ"ע:
ועיין ברא"ש דשניהם כאחת לא רק אחת קודם עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר דהוי כתרתי דסתרי וכן בשו"ע בסי' נ"ח סעיף ה' אף דהוי בשניהם אנוס מ"מ כיון שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותה יום עיי"ש:
ויש להבין האיך שייך בכה"ג תרתי דסתרי דלאו ביום ולילה תליא רק בשכיבה וקימה וכיון דאיכא דגנו ואיכא דקיימי הוי זמן לשניהם בפעם אחת, וכנראה ג"כ לתוס' צריכין לומר דע"כ שניהם פעם אחת לא, דכיון דנאמר רשב"י ס"ל ג"כ משיכיר וכו' מאי אמר רשב"ל הלכה כרשב"י מה הוסיף ממשנה אם לא כמ"ש ברא"ש דבפעם אחת שניהם לא, ויקשה מ"ט דלא, וראיתי בפר"ח סי' נ"ח סק"ה שכתב דליתא להאי דינא מטעם הנ"ל, ונפלא בעיני לומר על מ"ש הרא"ש ובלי חולק בשו"ע, וליתא להאי דינא:
ולכאורה משום תרתי דסתרי למה לא יאמר ק"ש כקורא בתורה דעכ"פ אינו באיסור לקרות וממילא יהיה יוצא יד"ח דבאונס לא שייך שהחכמים הפקיעו שלא יהיה יוצא ידי דאורייתא ונראה דנפק"מ לענין ברכות שאין יכול לומר ברכות היום והלילה בפעם אחת וביותר למ"ש לעיל דמשום השלמה יוכל לקרות וע"ז י"ל דבעי בזמן המבורר ביום או ללילה בלבד ואז יוכל להשלים מיום על לילה ומלילה על יום ולא בזמן שאין מבורר:
והנראה דהנה לכאורה היה נראה דאיכא דגנו ואיכא דקיימי הוי מחצה על מחצה דהרבה גנים והרבה קמים אז וכן היה נראה במציאות דבעמוד השחר הוי בערך הזה דאם הוי במיעט דגנו או דקמו אמרינן בכ"מ בטלה דעתו ואזלינן בתר דרכי רוב בני אדם אבל כנראה דבק"ש של יום אזלינן בתר בני מלכים דהוי המעוטין, וראיתי ברמב"ן במלחמות שכתב דאיכא דגנו פי' מיעוט בני אדם וכיו"ב ברשב"א ועי' ברמב"ן שכתב ומובא במג"א בסי' הנ"ל אע"ג דמעוטא הוא כיון דאפקיה קרא בלשון יחיד משמע בשכבך דידך כדדרשינן פ"ק דברכות כיון דאיכא אינשי דגנו ואיהו נמי לא קרא עדיין מצי קורא עד הנץ החמה וכו' עכ"ל ולפי דבריו דברי השו"ע מובנים דכיון דתלה התורה בדרכי בני אדם אפי' דרכי יחידים רק כמ"ש שם לא של בני מלכים בשל לילה וכו' וכמ"ש ברשב"א דהוי מעוטי דמעוטא, ולפ"ז נוכל לומר שהוא נמנה עם היחידים דגנו והוי אצלו בשכבך אבל לא שיהיה ג"כ בכלל בקומך דהוי סתירה ואפי' מדאורייתא לא אמרינן כזה וגרע מתרתי דסתרי בעלמא:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה