אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קידוש החודש· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה ב

פרק ב

דין תורה שאין מדקדקין בעדות החודש שאפי' קדשו את החודש על פי עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זו מקודש לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החודש מכל אדם מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול משקלקלו האפיקורסים והיו שוכרין אנשים להעיד שראו והם לא ראו התקינו שלא יקבלו בי"ד עדות החודש אלא מעדים שמכירין בי"ד אותן שהם כשירים ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות. בלח"מ דמ"ש רבינו ונמצאו זוממין וכו' נפקא מהאי דאי' אתם אפי' שוגגין אפי' מוטעים עיי"ש ואאמ"ו הגאון ז"ל כתב בשולי היריעה במעכ"ת הוא תוספתא בפ"ב מר"ה וז"ל עשו את החודש בזמנו ונמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש עכ"ל. ולשון רבינו כלשון הירושלמי בפ"ב ה"ב ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם ר' יודא בר פזי קידשהו ואח"כ נמצאו זוממין ה"ז מקודש קם ר' יוסה עם ר' יודא בר פזי א"ל אתה שמעתה מן אבוך הדא מלתא א"ל כן אמר אבא בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדות החודש עכ"ל. ובטעמא דמלתא י"ל כמ"ש בלח"מ משום למודא דאתם אפי' מוטעין ובתוספתא אחרי דאיתא הנ"ל קדשו החודש וכו' זוממין ה"ז מקודש קדשהו בלילה אינו מקודש קדשהו אנוסין שוגגין ומוטעין הרי זה מקודש עכ"ל. גם י"ל כמ"ש רבינו לעיל בפ"א ה"ו ב"ד מחשבין בחשבונות וכו' וכמ"ש במפרש שצריך לחשוב בחשבון וגם לקבל עדות ובפ' זה ה"ד בי"ד מחשבין וכו' משו"ה כיון דעולה בחשבון והזמה חידוש אין לך בחידושו בכה"ג דחשבון מסכים עמהם:
ועל מ"ש רבינו לפיכך וכו' עי' במפרש ובלח"מ בזה ובלח"מ עמד דנראה דבשאר עדות בעלמא צריכין להכיר העדים אלא בעדות החודש יצא מהתורה בזה דנלמד מדלא נבטל בהזמה אלא משום קלקול עשו עדות החודש כשאר עדות והרי לא מצינו שיהיו צריכין להכיר העדים בעדות דבעלמא עיי"ש:
ונראה דבלח"מ השיב על המפרש שהקשה ממ"ש רבינו בהל' עדות בפי"א מהל' עדות שכל עם הארץ פסול עד שיוחזק שהולך בדרך הכשרים ותירץ ששם כתב רבינו דמדרבנן וכאן מדאורייתא וכתב ע"ז בלח"מ דתירוצו אינו עולה שהרי גם פסולי דרבנן כתב רבינו אלא דקושיתו אינה קושיא דדוקא במוחזק לע"ה אינו נאמן עד שיוחזק שהולך בדרך הכשרים אבל לא מחזקינן שום אדם לע"ה עיי"ש:
ולענ"ד נראה לומר דדעת רבינו כאן וכמ"ש בהמפרש דאין מדקדקין וכו' דאפי' מע"ה מקבלין ומפרש כן בכונת ר' יעקב בירושלמי שאמר כן על נמצאו זוממין וכמו בזוממין מקודש לא דקדקו מעיקרא כ"כ לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החודש מכל אדם מישראל וכו' אפי' מע"ה והיו מקילין מבשאר עדות כמו שהקילה התורה ולדעת הטו"ז בכ"מ בהתר מפורש בתורה אין ביד החכמים להחמיר ועכ"פ לא ראו להחמיר במה שהקילה התורה. אלא משום קלקול הכותים אז מצאו נחוץ להחמיר ביותר מבשאר העדות דעלמא שצריך בעדות החודש שיהיו מכירין העדים ובזה עולה יפה תירוץ המפרש ג"כ דכאן נאמר מדין תורה ואתי שפיר:
ועל מ"ש רבינו "ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות" עיין בלח"מ שעמד ע"ז שזה מהתורה דרישה וחקירה בעדות החודש וכמ"ש רבינו בפ"א ה"ז מ"ע מן התורה על הבי"ד וכו' ושידרשו את העדים וכו' וא"כ אין זה מהתקנה:
ונראה דשנוי לשון יש כאן דבפ"א כתב ושידרשו את העדים וכאן כתב רבינו ושיהיו דורשין וחוקרין בעדות דכאן כשכתב דמשום קלקול הכותים שהטעו הבי"ד וגם כמצינו במשואות כמ"ש בפ"ג ה"ח והכרה לעדים כמו דרישה וחקירה מהתורה הכל בעדים אבל גם העדות צריכה לדרישה אם לא טעו שסברו שראו ולא ראו כמ"ש רבינו בפ"א ה"ו ובפ' זה ה"ה אמרו העדים ראינו במים וכו' ובה"ו. ועי' בירושלמי בפ"ב דר"ה מ"ד עיי"ש ונראה דמשום הכותים שהטעו העם היו צריכין דרישה יתירה בגוף העדות ביותר אם ראו כשורה פן נתעו מהכותים לאמר שהיא ראיה נכונה ובאמת אינו וז"ש רבינו שידרשו בעדות גוף העדות מבלעדי הדרישה בעדים שלא יהיה העדות בטעות:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קידוש החודש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה