דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה א
תכלת האמורה בתורה בכ"מ היא הצמר הצבוע בפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראה לעין השמש בטהרו של רקיע וכו'. במס' יבמות דף ד' ע"ב וממאי דתכלת עמרא הוא מדשש כיתנא תכלת עמרא הוא עיי"ש וכפתוך שבכחול כחול מצינו לא כחל וכו' במס' כתובות בפ"ב ובמס' סנהדרין בפ"ק וכיו"ב במס' שבת ע"ח כדי לכחול עין אחת ובמס' חולין פ"ח ע"ב השחור והכחול (ונקראת) [ונקרת] פיסולין עיי"ש וכפתוך פי' מעורב ויהי' הפי' כהמעורב שבכחול והיה נודע לרבינו כי המעורב שבצבע כחל מראה כתכלת ולא אמר ככחול הפתוך שיהיה פי' כחול מעורב אבל הפתוך שבכחול פי' שדבר אחר מעורב בכחול ולא מצאתי שורש לזה ונראה כי רבינו מעצמו וידיעתו כתב כן:
וזו היא דמות הרקיע הנראה לעין השמש וכו'. בגמ' איתא מנחות מ"ג ע"ב תכלת דומה לים וכו' ורקיע לכסא הכבוד אבל רבינו לא כתב רק לפרש מהו ופי' בהנראה לעין כל וכמ"ש ברש"י שם בד"ה וכתיב וכו' וים לרקיע ואנן קחזינן עכ"ל ובגמ' אמרינן דומה וכו' להוראות התכלת והנרמז בו אמרו לכסא הכבוד וי"ז ורבינו שפי' מהותו לא כתב רק מאי דחזינן:
ובס' לר' דוד ערמא"ה ז"ל פתיל שבכוחל כמעורב שבו עכ"ל ועיין בפ"ח מהלכות כלי מקדש הי"ג ותכלת האמורה בכ"מ הוא הצמר הצבוע בעצם שמים שהיא פתוך מן הכוחל עיי"ש נראה להיפוך ממ"ש דהכוחל מעורב בד"א ועיין במרכבת המשנה שהשיג על המל"מ בפ"ח מהל' כלי מקדש הנ"ל שכתב דבכל בגדי כהונה צריך דם חלזון עיי"ש. ולפ"ז י"ל מה"ט מפרש רבינו מראה התכלת האמורה בתורה לידע במאי דלא הוי בדם חלזון אבל מזה אין הכרע דעכ"פ בדם חלזון צריך כמ"ש אח"ז כדי שיקלוט העין וכדאיתא בגמרא מטעימא אם הוי כראוי ונתן השיעור הזה אף בדם חלזון דאז הוי כמראה הרקיע ועיין שבת ע"ד ע"ב שכן צדי חלזון וכו' נראה כמל"מ:
רחל בת עז צמרה פסול לציצית. יש לעיין אם מדרבנן מחויב כמו בכלך וכו' כמ"ש בפ"ג ה"ב עיי"ש ובפ"י מהל' כלאים ה"ב כתב רבינו רחל בת עז צמרה אין לוקין עליה משום כלאים אבל אסור מדבריהם מפני מראית העין עכ"ל ובשו"ע בלתי מובא דין זה בב"י הביאו ובספר מעשה רוקח עמד ע"ז ואף למ"ש דמדרבנן מחויב הו"ל להביאו דנפק"מ למאן דבעי לצאת במצוה בחיוב דאורייתא כמו שהביא האי דכלך וכו':