דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ח
המערב לשני ימים טובים של ר"ה וכו' צריך שיהיה וכו'. ובראב"ד השיג עליו וכתב דגם בשני יו"ט של ר"ה אע"פ שהן קדושה אחת זה לחומרא ולא לקולא משום ספיקו עיי"ש ובהמ"מ ועיין בשעה"מ שעמד על דברי רבינו וההמ"מ דהרי נראה דמשום ספק עשהו כחדא קדושה עיי"ש מ"ש ליישב ובס' מרכבת המשנה עיי"ש:
והנראה לומר במ"ש במס' ביצה ה' ע"ב לפרש הסוגיא דשם דאי' רב אדא ורב שלמן וכו' אף מתקנת ר' יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מ"ט מהרה יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו וכו':
ובתוספות במס' מנחות ס"ח בד"ה והא הקשו על מאי דאי' שם משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהיה (אור) יום הנף כולו אסור משום מהרה יבנה וכו' ויאמרו אשתקד וכו' ומקשינן ואי ס"ד למצוה משום מצוה נוקום ונגזר וכו' והקשו דשם דהוי מצוה דאורייתא ובמס' ביצה גזרינן כן משום דרבנן עיי"ש:
וי"ל דבלא"ה י"ל למה נגזר על הלא שכיח דהרי ברוב פעמים אלול מעובר ונראה דהנה דעת רבינו בפ"ב מהל' ממרים ה"ב דאפי' בטל הטעם אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול בחכמה ומנין ובראב"ד השיג עליו מריב"ז שביטל עיטור שוקי ירושלים עיי"ש ובכ"מ שם אם ריב"ז היה קטן מהם עיי"ש מ"ש בזה בענין תרי יומא דאי לאו משום מנהגא היו עוקרין עיי"ש:
ונראה לומר דרב יוסף אמר דמריב"ז וכו' משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ומקשינן וכ"ת ביצה נמי אמנו עליה ריב"ז ושריא כי אמנו אעדות אביצה לא אמנו וא"ל אביי אטו ביצה במנין מי הוה ביצה בעדות תלי וכו' אשתרי עדות אשתרי ביצה וכו' וא"כ לאביי לא שייך כלל לומר דבר שבמנין בביצה אבל י"ל דהנה בבטל הטעם דצריך מנין אחר ולא גדול ממנו כמ"ש הראב"ד נראה דזה כשבטל כל הטעם וגם בזה צריך למנין אבל בכה"ג שהטעם לא בטל לגמרי שהרי נפק"מ לענין ביצה במהרה יבנה וכו' וא"כ כשלא בטל לגמרי אף במנין אחר לא יהני אלא בגדול בחכמה ומנין לכו"ע וכמ"ש הראב"ד לא היה ריב"ז גדול מהראשונים וי"ל מהאי טעמא כי אמנו אעדות אביצה לא אמנו משום דעל ביצה שייך עוד הטעם לאסור וזה דעת רב אדא ורב שלמן משום אשתקד וכו' וא"כ כשביטל התקנה לענין עדות הניחו לענין ביצה דאל"כ לא היה יוכל לבטלו לענין עדות ג"כ ומקשינן על עדות גופא שייך אשתקד וכו' ומשני לבי"ד מסורה ומיושב לפ"ז קושית התוס' במס' מנחות הנ"ל דכאן לא גזרו משום דרבנן אלא משום דרבנן לא יהני ביטול דריב"ז דאין בי"ד יוכל לבטל וכו' בכה"ג דאין עוד טעם לאיסור אבל שם במס' מנחות דגזר ריב"ז לכתחילה מקשינן לכתחילה ניקום ונגזור:
ויש להבין במ"ש סוגיא הגמ' שם רבא אמר אף מתקנת ריב"ז וכו' מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מהמנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש וכו' ועי' ברש"י ובתוס' שם בד"ה מי שהקשו מאוד דמנ"ל ומה יכריחנו לומר דריב"ז לעדות ביטל ולענין ביצה וכיו"ב לא ביטל התקנה עיי"ש ובס' פנ"י מ"ש בזה וגם הלשון מי לא מודה וכו' יפלא מאוד ולמ"ש י"ל דרבא הוכיח ואמר מי לא מודה ריב"ז וכו' דעל כרחך מדביטל התקנה שלא לקבל העדים מזה יש להוכיח דבשאר הדברים הניחו כבראשונה שיהיה היום קודש ומחר קודש דאל"כ לא היה יכול לבטל גם לענין העדות דאין בי"ד יוכל וכו' דלפ"ז יש טעם שלא לבטל העדות ג"כ דכיון דנפק"מ לענין ביצה וכיו"ב ומדביטל להעדות מזה דלשאר דברים לא ביטל ומשו"ה הי' בכחו לבטל שלא לקבל עדים דע"ז לא נשאר עוד טעם עתה ואמר שפיר מי לא מודה זה שביטל לענין עדים מכריח שהניח היום קודש ומחר קודש לשאר דברים והנה לדעת רבינו דאפי' בטל הטעם צריך גדול וכו' מקשינן ומי לא וכו' בכה"ג דלא בטל ודאי נאמר כן ועי' בהל' קידוש החודש פ"א ה"ו דנראה דעת רבינו דלאחר ריב"ז תקנה הראשונה לא זזה ממקומה כמ"ש בשעה"מ הנ"ל עיי"ש ולמ"ש יסוד לזה מסוגיא הנ"ל ועי' עוד במג"א בסי' תט"ז ובמחצית השקל שם עיי"ש ועי' מ"ש לעיל בה"ו: