אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו

פרק ז · הלכה א

פרק ז

מי שיצא מערב שבת חוץ למדינה ועמד במקום ידוע בתוך התחום או בסופו ואמר שביתתי במקום זה וחזר לעירו ולן שם יש לו להלך למחר מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח וזה הוא עיקר עירובי תחומין לערב ברגליו וכו'. ובמעשה רוקח הביא נוסחא ישינה במקום אחד תחת מקום ידוע שלפנינו עיי"ש:
ומ"ש רבינו וחזר לעירו ולן שם נראה לומר דאף דחזר לביתו והרי עיקר שביתתו בביתו מ"מ מהני הקנין שביתה על למחר וי"ל עוד דהנה רבינו כתב ואמר שביתתי וכו' ובה"ט מפרש שא"צ אמירה ג"כ וכדעת התוספות במסכת עירובין מ"ט ע"ב בד"ה ואמר וברא"ש שם דא"צ אלא כונה לקנות שביתה. וכמ"ש בב"י בסימן ת"ט דוקא בבא מביתו צריך לכונה משא"כ בחשכה לו בדרך דבא מביתו דאין מהדרך לבטל שביתת ביתו והוי ככונה להיפוך אם לא מכוין לשבות במקום הזה אבל בדרך שאין לו שביתה אחרת הרי אפילו בישן קונה שביתה עיי"ש ויש לעיין בבא מביתו ונשאר במקום הזה שקנה שביתה וא"כ הרי עקר משביתת ביתו לגמרי בכה"ג אם צריך לכונה ג"כ או דבשעת תחילת הקנין שביתה לא היה מבורר דעתו וצ"ע ואם נאמר דא"צ לכונה וא"כ י"ל דמ"ש רבינו והלך ולן בביתו דבכה"ג שייך הנאמר דצריך כונה לקנות שביתה אמנם למ"ש במרכבת המשנה בה"ג ליישב דעת רבינו מהשגות הראב"ד דלא ס"ל לחלק בין עומד בביתו לעומד בשדה אין לומר כמ"ש אבל לדעת רש"י ושאר מפורשים יש לעיין במ"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה