דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה יב
נתגלגל העירוב ויצא ב' אמות חוץ לתחום או אבד או נשרף או שהיה תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה ה"ז עירוב שקנית העירוב ביה"ש שספק העירוב כשר לפיכך אם נאכל העירוב ביה"ש הרי זה עירוב. ועיין בהמ"מ שכתב שזה פשוט שאין חילוק בין נאכל לנשרף ולא כתבו רבינו אלא מפני מה שיזכיר בסמוך עיי"ש. בגמ' ל"ה ע"א למה תנא נשרף להודיעך כחו דר' יוסי תנא תרומה ונטמאת להודיעך כחו דר' מאיר וברש"י להודיעך כחו דר"י דאע"ג דאינו בעולם לא מיתסר להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דישנה בעולם וי"ל העמידנה ביה"ש על חזקתה וקודם לכן טהורה היה אפ"ה לא אמרינן חזקה לקולא עכ"ל. והנה יש לפרש וי"ל, קאי בפ"ע אבל כנראה מרהיטא דלישנא בישנה בעולם שייך ביותר לאוקמי על חזקתו וטעמא בעי. וגם בלא"ה מאי שנא אם הוי בעולם או לא. ובירושלמי בסוגין בפ"ג ה"ד ממסכת עירובין בגמרא שם ר' ירמיה בעי עד כדון בקיים ואפילו נשרף ובקרבן העדה שם דבנשרף ואינו בעולם לדמותו טפי לנגע באחד בלילה עיי"ש ובלתי מובן [הרי] בנטמאת ג"כ בגדר וערך מת שנאמר כשעת מציאתן והנה איתא אח"ז בירושלמי א"ר יוסא קיימתיה כיי דמר ר' הושעיה הגיעוך סוף תחומי שבת שאין מחוורין מדבר תורה. וכנראה וכמו שנראה ג"כ מקרבן העדה דקאי בפ"ע וא"כ לא נפשוט בעי דר' ירמיה:
ויש לפרש עם מ"ש בריטב"א שם לפרש דברי תוספות לדעת רש"י דליכא עדים אלימא חזקת העירוב מחזקת גברא שלא עירוב שבכל מקום אין אנו לדון אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה העמד מקוה על חזקתה ולא אמרינן העמד טהרות על חזקתן עיין שם. וכיו"ב כתב שם התם טעמא דר' יוסי העמד וכו' עיין שם. ועיין בשאלות ותשובות הרא"ם סימן כ"א ובספר שערי תורה ח"ב לאאמ"ו הגאון ז"ל כלל י' פרט ב' עיין שם. ויש מקום לומר דכל זה אם הדבר שיצא הספק ממנו לפנינו לדון עליו אבל כשאינה בעולם עוד ואין לדון עליו והספק נופל על דבר שהספק נופל עליו בכהאי גוונא אין לדון אלא על המסתעף ממנו וא"כ לפ"ז בנשרף י"ל דדנין על הגברא והוי בחזקת שלא עירב והנה בירושלמי לא נפשוט ובדרבנן לקולא ובבבלי דאיתא לר"י העמד טמא על חזקתו ברש"י שם דאיכא חזקה לקולא ולחומרא ולמ"ש בריטב"א לא הוי חזקת שלא עירב חזקה כלל כמ"ש לעיל בשמו וא"כ י"ל בנשרף דיש לדון גם על חזקתו הוי חזקה וא"כ הוי צריכותא לאשמעינן אפי' נשרף וכמ"ש ברש"י דהוי חזקה נגד חזקה ועכ"פ לדינא בכל גוונא לר"י אפי' בנשרף מותר בספקו והנה בין נאכל ואבד ונשרף אין לחלק בזה אלא בתרומה ונטמאת שייך לומר דדנין על התרומה ג"כ אלא דלכאורה בחולין מאי שנא אם נשרף או עומד קיים דמה לנו לדון על הדבר כשעומד קיים וספק נתגלגל ביה"ש וי"ל כשהדבר בעולם שייך בכל גוונא יותר לדון עליו אם נתגלגל קודם או אח"ז אף כי על הדבר בעצמו אין נפק"מ בזה מאם אינו בעולם כלל וצ"ע ועכ"פ דברי הירושלמי יש לפרש כמ"ש בספק בתרומה שנטמאת ונשרפה דשייך שפיר כמ"ש לעיל ולשון רש"י הנ"ל שכתב שנראה דמחלק בין ישנה בעולם לענין חזקה צ"ל דבכל גוונא מחלק כן ולירושלמי ספיקו לקולא קאי על תרומה ונטמאת בלבד: