דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה א
אנשי מבוי שהיה ביניהן שיתוף במאכל אחד לענין סחורה כגון שקנו יין בשותפות או שמן או דבש וכיו"ב א"צ שיתוף אחר לענין שבת אלא סומכין על שיתוף סחורה והוא שיהיה המין שהן שותפין בו מין אחד ובכלי אחד. אבל אם היה אחד מהן שותף לזה ביין ולאחר בשמן או שהיה הכל יין והיה בשני כלים הרי אלו צריכין שיתוף אחר לענין שבת. רבינו פוסק כת"ק דמשנה במס' עירובין ע"א ע"א בד"ה שהי' שותף וכו' לזה ביין ולזה ביין א"צ לערב וכו' לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב וכו' ובטור או"ח בסי' שס"ו ובשו"ע שפ"ו סעיף ג' בהג"ה פוסק כר' שמעון במשנה דאמר אחד זה ואחד זה א"צ לערב. ועי' בב"י בסי' שס"ו למה רבינו פוסק כת"ק אף דהלכה כמיקל בעירוב משום דמוקי רב יוסף במחלוקת דר' יוחנן בן נורי ורבנן וכיון דלא קיימא לן כריב"נ כמו כן לא קיי"ל כר' שמעון עיי"ש:
והנה לרבינו צריך מין אחד וכלי אחד יש קצת לעיין בתוס' שם בד"ה אי אמרת שכתבו וה"ה יין ויין בב' כלים אבל אורחא דמלתא נקיט עיי"ש. וא"כ יש לומר דהכל תלוי בכלי אחד ומשום אורחא דמלתא נקטו יין ושמן דמסתמא בב' כלים מ"מ אין הכרע שתוס' נגד דעת רבינו ועיין ברש"י:
אמנם מ"ש רבינו לסחורה יש לעיין למה בחר כלשון הזה דהנה יש מקום לומר דוקא לסחורה אבל בשותפין לאכילה יחד הוי שיתוף אפי' ביין ושמן ובב' כלים. אבל יש לומר ג"כ דאתא לאשמעינן דאפי' בשיתוף לסחורה הוי שיתוף במין אחד ובכלי אחד דהיה נראה לומר דשיתוף לסחורה לא הוי שיתוף כלל לענין רשותו וקמ"ל דאפי' בכה"ג מהני ובכל ענין יש להבין מנ"ל לרבינו כן אם מסברה יש לחלק בין לסחורה לשיתוף לאכילה:
והנה ברשב"א בס' עבודת הקודש שער ד' דף כ"ד ע"ב וז"ל וכן בני מבוי שהיה בעה"ב שותף בסחורה לזה ביין ולזה ביין אע"פ שלא נתערבו על דעת שיתוף המבוי שיתוף סחורתם עולה להם משום שיתוף. בד"א בשהיה שותפות כולן בכלי אחד. אבל לזה בכלי אחד ולזה בכלי אחד אפי' היו הכלים מלאים ומונחים בבית אחד צריכין שיתוף לפי ששיתוף זה גרוע שלא היה מתחילתו לשם שיתוף המבוי אלא לסחורה. היה שותף לזה ביין ולזה בשמן אע"פ שהיה הכל מתחילתו מעורב בכלי אחד אינו עירוב שכל שאין ראוי לערבן ביחד אינו חיבור עכ"ל. ובירושלמי פ"ו ה"ה ר' בא בשם ר' יהודה בדרך הארץ שנו לזה ביין ולזה ביין הואיל ואינו מקפיד על תערובתו א"צ לערב. לזה ביין ולזה בשמן הואיל והוא מקפיד על תערובתו צריך לערב עכ"ל נראה דמאי שאין מדרכו להתערב לא נראה כשיתוף אלא כנתערב ממילא:
ועוד בירושלמי שם ר' בא וכו' בשם רב בנתונין בכלי אחד היא מתניתא אמר רב זריקן טעמא דר' שמעון שכן דרכן לשתותן אניגרון וכו' עיי"ש. ועי' ביד דוד דרבינו מפרש הבבלי כירושלמי ופוסק כרבה עיי"ש. והנה לת"ק צריכין לומר דבעינן כדאי' בירושלמי שאין מקפיד ולאניגרון שאין רוב תשמישו לכך שייך הקפד וכיון דשייך הקפד לא נראה כשיתוף מסתמא. וא"כ אפי' שיתוף לאכילה לא הוי שיתוף בכה"ג ונקיט לסחורה דלא נאמר לסחורה כיון דראוי לאניגרון שייך סחורה אפ"ה צריך דוקא מין אחד וכנראה דאיתמר סתמא בגמ' ובירושלמי ונקיט רבינו לסחורה לרבותא דאפי' לסחורה מהני וצריך ג"כ שיהיה מין אחד ובכלי אחד:
ועי' בשו"ת שער אפרים סי' כ"ה שכתב דלדעת התוס' הנ"ל הכל תליא בכלי אחד בלבד והקשה על הב"י בסי' שס"ו הנ"ל עיי"ש. ועי' עוד בראב"ד בפ"א הי"א ובפירקין ה"ו ובהמ"מ שם ובריטב"א עירובין דף ע"א עיי"ש: