דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה טז
כיצד וכו' אבל אם נתנו בבית שער וכו'. עיין בכ"מ ובב"ח בסי' ש"ע מ"ש על זה עיי"ש:
ובית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן את הפת ואם היה רגילין להניח בו אין משנין אותו מפני דרכי שלום. בגמרא גיטין ס' ע"ב אי' משום חשדא ברש"י שיחשדו שמטלטל בלא עירוב ובתוס' בשם ר"ת שלא יחשדו שגנב הפת של עירוב ובפי' משניות כתב רבינו ואם היה המנהג שהיו מניחין העירוב בבית מבתי החצר אמר שלא ישנה לעולם אלא בזה הבית שהיו נותנין בו בתחילה להניח אותו לפי שיש להם בזה הנאה שהבית שמניחין בו העירוב אינו צריך ליתן את הפת כמו שנתבאר שם עכ"ל ועי' במג"א בסי' שס"ו ס"ק ז' והנפק"מ בין הטעמים ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' ט' ובס' ישועות יעקב בזה ומ"ש דלא שייך חשד אלא דעושה נגד הדרך הנהוג כתבתי במ"א כי בזה דעות בין הפוסקים ז"ל עיי"ש ובירושלמי גיטין פ"ה ה"ט מפורש כרש"י משום חשדא שמטלטל בלי עירוב עיי"ש ועי' בהמ"מ דקיי"ל בית משום דירה כדאיתא מ"ט ע"א ויש לעיין למאן דאמר משום דירה דקנין ממילא בדיבורא כמ"ש לעיל ואעפ"כ קנין צריך ומשום דירה דאל"כ לא נמשך אחריו ולא מחזי כשיתוף וצ"ע: