דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק יב · הלכה א
אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושין עכו"ם (ברמב"ם ויניצי"א עם מעשה רוקח איתא וכוהניהן) שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם. ועיין בטור יו"ד סי' קכ"א ע"ז וזה אינו מפורש ואין אנו צריכין לבקש טעם למצות כי מצות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמם עכ"ל ובב"י שם הביא דברי הרמב"ם שמפרש כי אם תקצר דעתנו לא נסמוך על הטעם וכר' שמעון דדריש טעמא דקרא עיי"ש, ובהל' תשובה מפורש ביותר שכתב שם פ"ג ה"ד אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזה"כ רמז יש בה כלומר עורו וכו' עיי"ש, ובגמ' ומדרשים מלאים מטעמים על מצות כמ"ש במקו"א ועי' בתוס' סוטה י"ז ע"א כשאין נפק"מ לדינא לכו"ע דרשינן טעמא דקרא ולחומרא מצינו ג"כ גם לר' יהודה לדרוש טעמא דקרא ובטעמא דרבינו בזה נפק"מ לענין ניקף עי' בכ"מ, ובתוס' ב"מ בפ"ק ובכמה דוכתי דיש לאו בניקף ג"כ עיי"ש, ולהאי טעמא ודאי אף לניקף הלאו ולא המעשה בלבד רק גם הנעשה אסרה התורה שלא יהיה מוקף בראשו ככהני עכו"ם וא"כ נפק"מ לחומרא בדרוש בטעמא דקרא.
אחד המגלח וכו' אבל איש המתגלח אינו לוקה אלא א"כ סייע למגלח והמגלח את הקטן לוקה. ועיין בראב"ד ובכ"מ כתב ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא עביד מעשה כלל ואפי' אם א"ל להקיף לו פאת ראשו אין שליח לדבר עבירה עכ"ל.
ובשו"ת חכם צבי סי' פ"ב תמה על דבריו וכי לאו אחד שאין בו מעשה יש לנו וגם לענין המקיף שייך אין שליח לדבר עבירה אבל מטעם ניקף לא הוי מטעם שליחות עיי"ש, ובתוס' במס' ב"מ דף י"א ע"ב בד"ה אקפי כתבו דעל לאו עובר אפי' בשאינו מסייע ועי' בתוס' שבועות דף ג' בד"ה ועל הזקן ותוס' נזיר נ"ד ע"ב בד"ה ור"א עיי"ש, וכמ"ש רבינו לדרוש טעמא דקרא ג"כ נראה דאפי' בלא מעשה הוי בלאו.
והנה בגדר איסורא ודאי הוי גם להכ"מ דלא יגרע מלהושיט אבר מהחי לב"נ דלפני עור הוי שהיה לו למנעו מלעבור רק שדעתו דמצ"ע לא הוי לאו בלי מעשה דלא תקיפו כתיב ולא נאמר לאו זה בלא מעשה דבלא מעשה לא שייך מקיף ולניקף לא נאמר הלאו וכמ"ש לפני עור ודאי שייך דמצינו במס' מו"ק בפ"ק בציון לביה"ק לפני עור אף דלא עשה בידים רק שלא הפריש מאחרים המכשול לעבור עיי"ש ומכל שכן בכה"ג, אבל מסוגיא דמס' מכות כ' ע"ב דאיתא דאמר לך [מני] ר' יהודה דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין נראה דרק לענין מלקות נאמר דאל"כ גם לר"י בכה"ג יהיה פטור, וי"ל דלא אמרינן לאו שאב"מ אסרה התורה רק היכא דמפורש בתורה דהרי אפי' במפורש הלאו לא אמרינן להלקות, רק ר"י דס"ל דלוקין בשאב"מ י"ל דשייך לומר לאו בשא"מ אף בלא מפורש ונאמר דהלאו על הניקף כמו על המקיף כן נראה לומר ליישב דברי הכ"מ אף דמלשון הרמב"ם בלתי מוכח דס"ל כן רק מדעת הראב"ד נראה שהבין כן בדעת רבינו לכן כ"כ הכ"מ לדעת הראב"ד אליבא דרמב"ם כן נראה לענ"ד לומר ליישב דברי רבינו הכ"מ התמוהים וגם בס' סדר משנה תמה מאוד על דברי הכ"מ.