דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק יא · הלכה טז
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן וכו' ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו וכו'. בחר בלשון חכמים מחוכמים, כי כנודע בכל אלה הבלים וביותר מזה בהבלי הבלים אשר האמינו חכמים הראשונים והרבה או כולמו יצאו מהמה ולא בכל פעם להטעות העם רק גם המה טעו מדרכי השכל על שבטחו על בינתם, אבל אנחנו אשר לא נלך לפי חכמת לבבינו בלבד כי אנחנו מחוכמים ע"י התורה משמים ולשון מחוכם הוא ע"י אחרים וכמ"ש "שלשה קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים" משלי ל' כי חכמת בעלי החיים אינה חכמת עצמם רק מהטבע ע"פ ה' יתעלה ולכן המה מחוכמים וזה הנאמר ישראל שהם חכמים מחוכמים ע"פ התורה החכמה העליונה המה לא ילכו אחרי הבל ולהם אין לטעות בשוא נתעה.
ועי' בשו"ת הרשב"א סי' תי"ג על דברי רבינו בהלכות אלה, ובענינים כאלה הנמצאים בגמ' ומחלק בין דברי סגולה לשאר דברים וכיו"ב בדרשות הר"ן דרוש י"ב, והנה כאשר נראה בתוספתא פ"ז ופ"ח שהאריכה לספר מדרכי האמורי בכלל ובפרט שם נאמר התוסס אור בכותל ואמר חדא הרי זה מדרכי האמורי וכו' אם מפני חרשין ה"ז מותר עיי"ש, וכל הלחשים בגמ' נאמרו כמו כן רק נגד מעשה הניחוש וכישוף להסר שליטתם בלבד בהמצאם בדבר, וכמ"ש בתוספתא הנ"ל מפני החרשין מותר, כי בזה אינו מחזיק דעתם רק להסיר הרע ממנו והאמונה כי יש ממש בדבר אין גם לדעת רבינו רק טעות ולא עול ורשעה ולכן מפני החרשין מותר ואינו בכלל לא תנחשו, ובגמ' דאי' בלחשים לימא הכי וכו' דרק זה מותר לומר שהוא נגד הניחוש אבל לא יוסיף ולא ידבר דברים אחרים לבקש תועלת מהם או [נוסח אחר] כי בזה יעבור על לא תנחשו ולכן כתב איככה מותר לומר ולא באופן אחר ולא כי אמרו כי יש לומר כן ורק בשם האם אמרו ולא מחכמים ורבותיו ורק כמ"ש למען לא להוסיף ולגרוע ספרו לנו נוסח הלחש ועי' בהל' י"א מ"ש שלא תטרף דעתו מותר עיי"ש, כן נראה לענ"ד לדעת רבינו בענינים אלה לפי הגמ', ועי' במס' סנהדרין ס"ה וס"ז ע"ב, ובירושלמי בפ"ז מסופר כמו כן כזה ולבסוף נאמר א"ר ינאי מהלך וכו' ומתעבד עגל, ולא כן א"ר לעזר בשם ר' יוסי בר זימרא אם מתכנסין הן כל באי עולם אין יכולין לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה נימור לא נסבה וכו' וקרי וגנב ליה עגל וכו' ועוד שם אין אכלת מיניה מעשה הוא ואי לאו אחיזת עינים הוא וכו' עיי"ש, ועי' במורה נבוכים חלק ג' פ' ל"ז עיי"ש, ועי' בחידושי אגדות למהרש"א שבת ס"ז ע"ב לאשתא צמרתא וכו' מ"ש בזה עיי"ש, ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' ת"ה עיי"ש, ובפר"ח כתב ממס' הוריות דף י' נגעי רוחות ונגעי כשפים עיי"ש, וי"ל דע"י מעשה כשפים יעשו בדברים שמביאו היזק ונגע בגוף האדם בטבע ואין הכרע משם, ועי' בפי' משניות לרמב"ם במס' ע"ז פ"ד דף נ"ד שכ"כ וסיים אבל יש בו תיקון אמונה וכו' וכבר יצאו מן התורה פעם אחת בשביל מה שהיו מאמינים מאמתתם עכ"ל וזה אשר הביא לרבינו ז"ל להזהיר מלהאמין שיש ממש בהם וכונתו הרצויה ולבו תמיד למעלה.