דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק י · הלכה ג
אין מוכרין להם בתים ושדות בא"י ובסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות ומשכירין להם בתים בא"י ובלבד שלא יעשו שכונה ואין שכונה פחות משלשה, ואין משכירין להם שדות ובסוריא משכירין להם שדות, ומפני מה החמירו בשדה מפני שיש בה שתים, מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה בקרקע, ומותר למכור להם בתים ושדות בחו"ל מפני שאינה ארצינו. וכנראה דאף שכירות שדות רק מדרבנן כמ"ש רבינו ומפני מה החמירו וכו' ובגמ' ע"ז כ"א ע"א שדה דאית בהו תרתי גזרו בהו רבנן וכו', ואף לדעת הרמב"ם כמ"ש הלח"מ דאין קנין לנכרי להפקיע ממעשר וא"כ גוזל הנכרי השבט עם כל זה לא הוי רק מדרבנן ועי' בתוס' בד"ה הא שהקשו דא"כ למה לר"י שדה דאית ביה תרתי גזר אטו וכו' הלא בשכירות גופא הוי הפקעת מעשר עיי"ש והנה בגמ' ליתא אטו רק שדה דאית בה תרתי גזרו בהו רבנן ולרמב"ם אין פי' אטו מכירה רק מצ"ע והוי רק מדרבנן, ועי' ברש"י בשכירת בתים לת"ק משום גזירה דמכירה עיי"ש, ולשון הרמב"ם מפני מה החמירו בשדה שיש בה שתים וכו' נראה לאו מטעם גזירה רק מדרבנן מצ"ע בשכירות הוי הפקעת המעשר ועי' בפ"א מהל' תרומה הי"ג ובכ"מ שם בזרעה גוי למאן דס"ל אין קנין עיי"ש, וגם משום לא תחנם במס' ע"ז ט"ו מקשינן למאן דס"ל שכירות קניא מאף שאמרו להשכיר לאו לבית דירה מפני שמכניס שם ע"ז וכו' לא תביא תועבה אל ביתך, שאני התם ע"ז דחמיר דכתיב לא תביא וכו' ולבסוף קיי"ל דשכירות לא קניא ועיין בתוס' שם בד"ה והשתא ובמס' ב"מ דף נ"ו ע"ב בתוס' בד"ה והאי עיי"ש, ועי' בנמוק"י במס' ב"מ שם וז"ל והא דאמרינן דשכירות ליומא ממכר וקניא היינו לענין שישתמש בו כל ימי שכירותו אבל גוף הדבר אינו קנוי כלל ומשו"ה אסרינן להשכיר בית דירה לכותי כיון שהגוף הבית של ישראל שפיר קרינן ולא וכו' ביתך וכו' עכ"ל, הנה דעתו דשכירות הוי כקנין פירות דלאו כקנין הגוף דמי, ולכאורה למאן דס"ל כקנין הגוף דמי שכירות כמכר גמור, והנה הו"ל לגמ' לאקשוי מרישא דר' יוסי דאמר בא"י משכירין שדות וע"כ לאו כממכר דמי, וי"ל דס"ד דפליגי בזה ומקשי מסיפא דנראה דהוי לכו"ע אף דאי' בגמ' אף במקום וכו' כר' מאיר מ"מ האי דאיסורא דבית דירה נראה דהוי לכו"ע.
והנה חזינן בס"ד דשכירות כממכר דמי ואפ"ה משום חומרא דע"ז מחשבינן ביתך ואזלינן בתר קנין גופו אף אם נאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי, כן נאמר במסקנא דלא הוי כממכר כמ"ש בנמוק"י דהוי רק קנין פירות בלבד ואפ"ה י"ל משום חומרא דע"ז אסור בשוכר בית מגוי והשכירו לגוי וי"ב, וכמו כן בכה"ג לענין ליתן חנייה בקרקע בשכירות באיכא תרתי החמירו ג"כ בק"פ כמו בע"ז, וא"כ לאו משום גזירה הא אטו מכירה רק בשכירות בעצמו בצירוף האיסור דהפקעה ממעשר יש מדרבנן להחמיר אף בק"פ, ולפ"ז לא יקשה קושית התוס' הנ"ל בד"ה הא למאן דס"ל אין קנין מאי תרתי הא אטו וכו' עיי"ש, דלרמב"ם לאו מטעם גזירה הוי בשניהם מדרבנן ובשביל טעם אחד בלבד לא היו גוזרין, והרמב"ם מהסוברים אין קנין וכמ"ש ועי' בהג"א בשוכר מגוי לענין להעמיד בו ע"ז עיי"ש.
ועי' בתוס' בד"ה אף מ"ש למה הקלו עתה להשכיר לנכרי בית דירה וברא"ש מובא בש"ך בסי' קנ"א ס"ק ט"ז כיון דבדיניהם מהני שכירות כמכר עיי"ש ועי' מ"ש במג"א בסי' תמ"ח לענין קנין בתר דיניהם ומ"ש בצ"צ ועי' בתוס' חולין דף ל"ט ע"ב בד"ה רישך עיי"ש, ובפי' הגאון מהר"א מוילנא ז"ל מדמהו לר' מרי בר רחל ובפרק איזהו נשך כדיניהם וכו' עיי"ש.
ובלבד שלא יעשה שכונה וכו'. נראה דוקא בא"י ועי' בש"ך בסי' קנ"א ס"ק ט"ו אף בחו"ל ועי' בדגול מרבבה שם שהקשה מקושית הגמ' דילמא אזיל האי ומזבין לחד ואזיל האי ומזבין לתרי ובא"י המכירה אסורה עיי"ש, ועי' בריטב"א שכתב ג"כ בחו"ל משום בקביעותא גזרו עיי"ש, אבל דעת הרמב"ם וכמ"ש בדגול מרבבה הנ"ל נראה דוקא בא"י אפי' בשכירות ולא בחו"ל אף במכירה, ומטעמא שכתב שאינה ארצינו גם טעמא להתיר שכונה, ועי' בתוס' בד"ה אלפני שכתבו שלא יבוא היזק לישראל עיי"ש האי טעמא שייך גם בחו"ל, והנה למ"ש ברש"י ותוס' דשכירות גזירה משום מכירה ואם גם לדעת הרמב"ם נאמר כן יש לפרש קושית הגמ' דס"ל שכונה ג"כ לר' יוסי אף דלא גזר שכירות אטו מכירה בשכונה גזר שכירות אטו מכירה ומשו"ה מקשינן בתרי ג"כ לגזור דילמא מזבין וכו' והכל בא"י ויהיה מיושב קושית הדגול מרבבה הנ"ל, אבל למ"ש דנראה להרמב"ם שכירות מחומרא מצ"ע יקשה כנ"ל, וי"ל אף די"ל בשכירות בשדות משום קנין פירות איסור מצ"ע מ"מ בזה אין הוספת טעם להחמיר בשכונה וע"כ בשכונה טעם בפ"ע משום כיון דקבועין ביחד יש לחוש שיבואו לידי קביעות גמור ומכירה וא"כ כיון דטעמא בשכונה על כרחך משום מכירה מקשינן גם בתרי דילמא מזבין חד וכו' ומשני דלא חיישינן כ"כ.