אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ט · הלכה יג

הלכה יב

המוכר בית לעכו"ם דמיה אסורין בהנאה ויוליכם לים המלח אבל עכו"ם שאנסו ישראל וגזלו ביתו והעמידו בו עכו"ם דמיה מותרין וכותב ומעלה בערכאות שלהם. ובראב"ד א"א ואם הקדימו לו דמים קודם שיעבדוה מותרין עכ"ל.
ובכ"מ ע"ז דבהקדים דמים לא הוצרך לאשמועינן ואפי' לא הקדים הדמים בזקפם במלוה ג"כ מותר אפי' אחר שנתן הגוי הע"ז, וכתב דמיירי שמכרו לגוי לצורך עכו"ם ולא נאסרו הדמים אלא בשעבדוה קודם שיתנו לו הדמים אבל אם נתן לו הדמים קודם שעבדוהו וה"ה אם זקפם עליו במלוה מותר עיי"ש.
הנה לכאורה בזקפו עליו במלוה צ"ע למ"ש ברמב"ם בהל' זכיה ומתנה פ"א הל' י"ד אבל הקרקע אינו קונה אותו מישראל אלא בשטר וכו' שאין דעתו סומכת אלא על השטר וכו' עיי"ש ובפ"א מהל' מכירה הי"ד העכו"ם אינו קונה בחזקה, אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף עכ"ל ובהמ"מ שם שצריך מעות עם שטר ועי' בשו"ע חו"מ בסי' קצ"ד עיי"ש, וא"כ כשזקפם במלוה לא קנהו העכו"ם עד שנתן לו המעות וא"כ כשעבדו קודם נתינת המעות דמי ע"ז קשקיל והוי כהאי דבשו"ע יו"ד סי' קל"ב סעיף ב' במשך העכו"ם עד שלא פסק דמיה אסורים וכו' עיי"ש לענין יי"נ, ואין לומר כ"ז שלא קנהו הוי אין אדם אוסר שאין שלו דא"כ אף בלא הקדים דמים נאמר כן והאיך נפרש דברי הרמב"ם ועל כרחך כיון דהוי ברשות העכו"ם ואין ישראל יכול למחות בו והישראל נסתלק משום דביד העכו"ם כן וא"כ הוי לענין זה שלו וברשותו ולא מהני קפידתו דישראל דודאי לא ניח"ל שיעבדו קודם שיתן לו המעות וא"כ יקשה למה יהיה מותר בזקפו עליו במלוה, גם יש להבין בעכו"ם שגזל ואנס וכו' דמיה מותרין דמיירי על כרחך בלא הקדים לו המעות קודם שעבדו דבכה"ג כמ"ש בכ"מ אפי' במכרו מדעתו דמיו מותרין, וא"כ כשעבדו והוי ע"ז למה יהיה אח"ז דמיו מותרין אף דהוי מכירה באונס מ"מ דמי ע"ז קשקיל, ואין לומר דלא הוי דמי ע"ז משום דהוי בגזל רק דמים בעלמא קשקיל מיניה, הרי קיי"ל אגב אונסא גמיר ומקני, והנה יש מקום לומר לעכו"ם ודאי אינו מקנהו אף שנותן לו המעות וא"כ לא הוי דמי עכו"ם אבל לשון מפני שהוא כמציל מידו דאיתא בגמ' במס' גיטין מ"ד ע"א לא נראה כן.
אמנם מלשון הגמ' וכותב וכן בלשון רבינו נראה דעד עתה לא היה לו שטר וכמ"ש העכו"ם אינו קונה רק בשטר ולא בחזקה ולשון הגמ' מותר ליטול דמים וכותב וכו' וכן ברבינו דמיה מותרין וכותב וכו' נראה דמקבל הדמים קודם כתיבת השטר דהוי הקנין המועיל בקרקע בגוי מישראל ולא שייך לומר דטעמא כדאיתא במס' ב"ב דגוי לא סמכא דעתו רק בשטרא וזה בסתם גוי ולא באנס, דהרי נראה דגם זה לא סמכה דעתו ורוצה בשטר בערכאות וא"כ לפ"ז היה נראה דרישא המוכר ביתו וכו' מיירי ג"כ קודם שכתב השטר דאל"כ מאי מעליותא דסיפא והיה נראה אף קודם כתיבת השטר ג"כ דמיה אסורין מדרבנן מטעם קנסא ואפי' זקפם במלוה ג"כ אסור בכתב שטרא ונתן אח"ז המעות כן היה נראה לענ"ד לולי דברי הכ"מ.
אמנם הנראה עוד דהנה כמ"ש רבינו והעמיד בו עכו"ם וכו' וא"כ לא עבד אל הבית עצמו ועי' לעיל פ"ח ה"ד בלא בנה בתחילה הבית לע"ז רק הכניס בתוכו ע"ז וז"ל הכניס עכו"ם לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית עכ"ל, ועי' בריטב"א מ"ו שם במס' ע"ז באם לזמן הוי רק מדרבנן משום מראית עין אף בעודו שם עיי"ש, א"כ יהיה בכל פעם ספק שמא הכניסו רק לזמן בלבד ולא הוי איסורא דאורייתא אבל בזה יש לעיין, ודברי הכ"מ צ"ע לי לענ"ד.
ובב"י בסי' קמ"ג בבדק הבית הביא האי דהמוכר בית וכו' בשם האורחות חיים ולא ידעתי למה לא כתבו בשם הרמב"ם, ועי' בב"ח בקונטרס אחרון שם שכתב לר"י שם [דלא פירש] דבימסאות דהוי טרקלין וכמ"ש ברש"י להתיר דהוי תשמיש לתשמיש ולר"י אפי' תשמיש לתשמיש לע"ז אסור א"כ מהאי טעמא מוכר בית ג"כ אסור עיי"ש, ולא ידעתי למה הוי בית משמשי דמשמשי ואולי מהדרך לעשות כיפה בבית, ועי' ברמב"ם פ"ו הל' ה' מאבות הטומאות דבית הוי משמשי ע"ז עיי"ש, אבל שם מיירי בבית ע"ז, ובהכניס שם ע"ז לא נראה לחלק בזה. וראיתי במרכבת המשנה דבתוספתא מפורש ביתו לע"ז כמ"ש ברמב"ם גם דעתו שם דאפי' הקדים המעות אסור משום קנסא עיי"ש, אבל מ"ש באונסו אפי' אח"ז צ"ע כמ"ש לעיל.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה