דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ט · הלכה ו
דברים שהן (מותרין) [מיוחדין] וכו'. היו מעורבין וכו'. עי' בכ"מ ובפר"ח ונכבדות מדובר במרכבת המשנה עיי"ש.
גם מה שכתב [המרכבת המשנה] כי רבינו אינו סובר להלכה דלפני דלפני לא אמרינן גם לא מ"ש בתוס' במס' ע"ז דף ט"ו ע"ב בד"ה לנכרי לחלק בלפני דלפני בין ישראל ועכו"ם דגם בעכו"ם נאמר דחיישינן אפי' לפני דלפני עיי"ש, ועי' בירושלמי ע"ז פ"ק הל' ה' רופא מותר תגר מותר תגר חשוד אסור ועי' במראה פנים שהקשה דהוי לפני דלפני וכתב לחלק בין חשוד עיי"ש וזה נראה לדוחק דעכ"פ הוי לפני דלפני אפי' בודאי מזבין ויהיה מסכים לדעת רבינו למ"ש במרכבת המשנה הנ"ל, והחליט דעל ז' מצות בגוי [חייב על] לפני עור ממ"ש בהל' מלכים פ"ט הי"ד באנשי שכם על שלא דנהו עיי"ש, ולא שייך להקשות דא"כ בח' מצות נצטוו די"ל כדאמרינן במס' סנהדרין דף ע"ד ע"ב בב"נ בקידוש ה' אינהו ואבזרייהו עיי"ש, והנה ממ"ש בהל' מלכים שם משום דנצטוו על הדינין ור"ל דס"ל כמו שמצווין להפריש הגזל והעשוק כמו כן שלא להביא אחרים לידי ל"ת המצווים ע"ז והוי מק"ו כן, וס"ל דלאו דוקא לענין ממון נצטוו על הדינין וצ"ע בזה די"ל דוקא לענין גזל ומעשה שכם כמ"ש ברמב"ם הוי בערך גזל עיי"ש, ודין אחד מהדברים שהעולם עומד עליו ולא נדע עוד לשאר איסורין ומזה לא בריר משם דחייב ב"נ על לפני עור בז' מצות דידיה, ועי' בלפני דלפני בשו"ע יו"ד סי' קנ"א סעיף א' ובשו"ע אה"ע סי' ה' סעיף י"ד ובב"ש ס"ק י"ט.