דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה יט
סכין של עכו"ם ששחט בה הרי זה מותר מפני שהוא מקלקל, ואם היתה בהמה מסוכנת הרי זו אסורה מפני שהוא מתקן והרי זה התיקון מהנאת משמשי ע"ז, וכן אסור לחתוך בה בשר מפני שהוא מתקן ואם חתך דרך הפסד והשחתה מותר. ועי' בכ"מ. והנה רבו הדעות בזה דעת הרא"ש דבדיעבד מותר, ודעת הרשב"א דאסור בדיעבד ומהני השלכות הנאה לים המלח, ודעת רבינו נראה דלא מהני אף השלכות הנאה. ועיין בתבואות שור בסי' י' ס"ק ה' בהרחבת דברים ובירור הדיעות בענין זה עיי"ש.
ובחידושי למס' חולין כתבתי בזה, שם כתבתי ליישב קושית הפנ"י שם דאף היכא דמקלקל ולא שייך ולא ידבק וכו' אפ"ה הרי עובר על מ"ע דאבד תאבדון דאמרינן במס' ע"ז בכלים שנשתמשו לע"ז הכתוב מדבר וא"כ לפ"ז בכל שעה ושעה מחויב לשרפו ולאבדו ואפי' להשהותו בביתו אסור והאיך ישחוט בו לכתחילה, וע"ז כתב די"ל כגון דהוי שאינו שלו רק של גוי ובתורת שאלה בידו דלא שייך העשה דאבד וכו' מ"מ הקשה דליתסר משום רוצה בקיומו של ע"ז ואפי' שכרו לשבר היה אסור אם לא דלמעוטי תיפלה עדיף וא"כ כ"ש הכא שע"י השאלה קאי ברשותו לגניבה ואבידה וכיו"ב ואין לך רוצה בקיומו גדול מזה עיי"ש.
גם אמרתי שם להקשות למ"ש ברמב"ן במס' יבמות ק"ג בחליצה בסנדל של ע"ז דדוקא משום דמצות לאו להנות ניתנו אבל בלא"ה הוי אמרינן פסולה שלא יהיה נהנה למפרע וא"כ לדברי הרא"ש מ"ש משם וגם כאן נאמר לאסרו בדעבד שלא יהי' לו הנאה למפרע.
והנה כבר כתבתי לעיל דלמודא דאיסורי הנאה במשמשין דלרמב"ם ותוס' במס' פסחים ע"ג וכיו"ב מלא ידבק וכו' ולרש"י במס' חולין שם מאבד תאבדון וכו' וכבר כתבתי לעיל וביתר ביאור בחי' למס' חולין האיך נדע מאבד וכו' איסור הנאה דכל הדבר שחייבו התורה לאבדו ולשקצו מסתברא שלא יהיה נהנה ממנו ובכללו איסור הנאה ושאני בשריפת תרומה טמאה וכיו"ב כמ"ש שם, וכמ"ש שם ברש"י המובא בר"ן במס' ע"ז נראה דרוצה בקיומו דאסור ג"כ מהאי טעמא עיי"ש, וא"כ לפ"ז בסנדל של ע"ז דהוי משום תקרובות ע"ז דאסור בהנאה אם מלא ידבק וכו' או מזבחי מתים כנ"ל וא"כ שייך לומר אם לא דמצות לאו להנות ניתנו יהיה פסולה החליצה שלא יהיה נהנה למפרע, אבל במשמשי ע"ז דכמ"ש לרש"י משום אבד וכו' וכמ"ש רוצה בקיומו מטעם זה וזה לא שייך למפרע כי מה שעבר עבר והתיקון בזה שייך רק להבא דלמפרע שכבר עבר על שקץ וכו' אי אפשר בתיקון.
גם קושית הפנ"י מרוצה בקיומו במקלקל למה מותר לכתחילה לדעת הסוברים כן כתבתי במקו"א ואין כאן מקומו, דלרמב"ם רק בדיעבד נאמר מותר ולכתחילה י"ל במקלקל מה"ט גופא אסור לכתחילה, ועיין מ"ש לעיל הי"ב ברוצה בקיומו למפרע עיי"ש, ועיין בתבואות שור הנ"ל דלדעת הרמב"ם הוי הנאה זאת אסורה מדאורייתא, ובמקו"א כתבתי לתרץ הסתירה בדברי הר"ן דבמס' ע"ז בפ' השוכר את הפועל שכתב דגורם באיסורי הנאה אסור, ובמס' סוכה בסוגיא דמצות לאו להנות ניתנו כתב דגורם מותר באיסורי הנאה שכתב שם דלא הוי רק גורם עיי"ש, וכתבתי בגורם אף דהנאה באה אחרי שכבר אינו משמש באיסור מ"מ נהנה באיסור בשמושו בהנאה שתבוא לו אחרי זה, אבל במצות דלא ליהנות ניתנו ואינו מתכוין בשעת מעשה להנאה וכמ"ש בר"ן במס' חולין בפ' גיד הנשה בהנאה לא שייך פסיק רישא עיי"ש, וא"כ לא הוי בהנאה לו בשעת מעשה שמתכוין רק למצות ולא להנאה וזה פי' שלאו להנות ניתנו וכמ"ש ברש"י שם אלא לעול על צוארו עיי"ש ואח"ז כבר אינו משמש באיסורו כשתבוא הנאה לו, משא"כ בשאר איסורי הנאה דנהנה בשעת מעשה על אח"ז גורם אסור, אבל לאסור מטעם גורם למפרע י"ל לדעת הרמב"ם הנ"ל כמ"ש ברמב"ן בסנדל של ע"ז לדעתו דאסור משמשין משום לא ידבק וכו' כמ"ש לעיל, ועיין מ"ש לעיל בשם מחנה אפרים בטעמו של רבינו למה לא מהני בכרכור וכיו"ב יוליך הנאה לים המלח בלא תערובות ומ"ש שם להוסיף על דבריו, ומובן גם כן כאן, אמנם דעת הכ"מ דלרבינו כאן סגי בהולכת הנאה לים המלח ועיין בש"ך בסי' קמ"ב ס"ק ה' ובסי' י' ס"ק ה' עיי"ש. וע"ע בענין גורם בע"ז בתוס' ריש השוכר את הפועל ובר"ן ורמב"ן ג' שיטות שם עיי"ש.