דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ז · הלכה ט
עכו"ם ומשמשיה וכל התקרובות שלה אסורין בכל שהן, כיצד עכו"ם שנתערבה בצורות של נוי אפי' אחת בכמה אלפים יוליך הכל לים המלח, וכן אם נתערב כוס של עכו"ם בכמה כוסות או חתיכה מן הבשר בכמה חתיכות יוליך הכל לים המלח, וכן עור לבוב שנתערב בכמה עורות הכל אסור בהנאה. ובלח"מ עמד על דברי רבינו שכתב יוליך הכל לים המלח, כיון דפסקינן כר' אליעזר במס' ע"ז מ"ט ע"ב יוליך הנאה לים המלח ובפ' ט"ז הכ"ט ממ"א בנתערב חביות של יי"נ יוליך דמי אותו חבית לים המלח עיי"ש, ועי' שתירץ וכתב לחלק בין יי"נ לע"ז ובפר"ח ובמרכבת המשנה השיגו ע"ז, ובמרכבת המשנה כתב דדעת רבינו דפסק כרב אדא בר אהבה במס' ע"ז שם דדוקא בפת וככר דאין האיסור מנכר בהו מהני פדיון, וגם חוץ מדמי איסורא במכירה כרשב"ג שם ע"ד ע"א בכה"ג דשייך שמא ימכרנו לישראל כמ"ש ז"ל אסור למכרו לגוי גם בחוץ מדמי האיסור הנאה עיי"ש.
אמנם יש לחשוב בזה דהנה בהאי דנאמרין בראש הוא עכו"ם שנתערבה בצורות של נוי, ועי' בסי' תס"ז באו"ח בשו"ע ובמג"א שם דהיכא דהוי ס"ס כמו שם ספק שמא יאכלנו הישראל וספק שמא ימכרנו לגוי מותר למכרו קודם פסח עיי"ש, וכמו כאן הוי ספק ספיקא ספק שמא לא ימכרנו לישראל ואם גם ימכרנו לישראל דילמא לישראל צורף דהוי המכירה ביטול ועי' ברמב"ם פ"ח ה"י מהל' ע"ז עיי"ש, אלא די"ל ע"ז דהוי ס"ס שאינו יוכל להתהפך אבל למ"ש בכו"פ בסי' ק"י בכללי ס"ס שם דלדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מתורה לקולא מהני ס"ס שאין יכול להתהפך וכאן לא הוי אקבע איסורא דספק שמא ימכרנו לא שייך אקבע ובגוף האיסור דנתבטל אף דנאסר בכל שהוא משום לא ידבק וכו' מ"מ לא שייך לומר אקבע, וגם דהספק על המכירה לגוי או לישראל שאינו צורף צ"ע אם הוי בכה"ג בגדר אקבע אף דהוי בעולם ישראלים וגוים והמה אקבע אבל מטעמא דאקבע דהוי איסור בודאי ובזה אין שום ודאי רק הכל ספק.
ואולי יש לומר בע"ז דאיכא מ"ע דאבד תאבדון עי' לעיל ה"א ברמב"ם וכיון דלא מהני ביטול גם לענין אבד תאבדון לא מהני ביטול ולכן צריך להשליך הכל לים המלח ולא אמרינן איסורא בלבד ולאו משום שלא יבוא לידי תקלה רק משום מ"ע הנ"ל, ועי' מ"ש ברמ"ך מובא במג"א בסי' תמ"ז לענין בל יראה דלא שייך ביטול כמו בטומאת משא משום דרואה הכל בפעם אחת כמו כן י"ל דיוכל לקיים המ"ע בפעם אחת ולמ"ש בתוס' טומאת משא דלא מהני ביטול מדרבנן אבל עי' בירושלמי במס' נזיר דס"ל דהוי דאורייתא וצ"ע בזה, גם במ"ש בראשונה די"ל דלענין איסור הנאה כמ"ש בירושלמי במס' ע"ז בפ"ה דהוי משום לא ידבק וכו' וי"ל ענין הנאה בלבד דעכ"פ נהנה וי"ל ג"כ כמ"ש בר"ן שם דגם לענין הנאה שייך ביטול עיי"ש, ועל כרחך כדאיתא בגמ' בבלי שם דף ע"ד ע"א משום חומרא דע"ז בכל שהוא עיי"ש וא"כ לא שייך ביטול וי"ל גם בזה מחמירין כמו לענין הל"ת כן לעשה, ועי' בתוס' זבחים ע"ב ע"א בד"ה לבטלו ובתוס' שם ע"ד ע"א בד"ה ונפלה עיי"ש.
עבר ומכר עכו"ם או אחד ממשמשיה או תקרובות שלה הרי הדמים אסורין בהנאה ואוסרין בכל שהן כע"ז שנאמר והיית חרם כמוהו כל שאתה מביא מעכו"ם ומכל משמשיה ותקרובתה הרי היא כמוה. הנה במצות אבד תאבדון וכו' בה"א כתב לאבד עכו"ם ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה וכו' וכאן כתב או תקרובות וכו' ונראה כי באבד נאמר בתורה בפרטות רק על עכו"ם ומשמשיה אבל באיסור הנאה שכתב לעיל בה"ב מלא תביא תועבה וכו' אף תקרובות בכלל.
ובמשנה למלך מסופק באם לא ידע הלוקח דהוי מקח טעות אם הדמים אסורין אם נאמר במקח טעות נתבטל המכירה או כיון דבלא"ה כמ"ש בירושלמי באיסורי הנאה אין זה דמיהן ורק מגזה"כ הוי חליפין כמו כן במקח טעות עיי"ש, ולענ"ד יש לומר דתליא במ"ש במקו"א בהאי דע"ז וכיו"ב דתופסין דמיה, אם פי' דאף למ"ש בירושלמי דאין זה דמיהן, מגזה"כ דהוי חליפין ממש, או דלא שייך חליפין בכה"ג גם מגזה"כ אלא דמגזה"כ אף דהקנין אינו חל עם כל זה אסור כמו דמצינו כיו"ב בתמורה אף דהוי בטעות ועל דעת שיהיה קודש לא המיר עם כל זה מגזה"כ דשניהם קדושים והנה אם נאמר כמ"ש באחרונה גם בלא ידע והוי מקח טעות י"ל דנתפס אבל אם נאמר דתורה עשהו כשלו וכחליפין גמורין י"ל במקח טעות לא פירשה התורה דהוי מכירה דלא עדיף קנין בע"ז יותר מבשאר קנינין דעלמא דמאי דלא הוי קנין בעלמא כמו כן בע"ז, ובסוגיא דחליפי ע"ז הרחבתי בזה בעה"י.
ועי' בס' מעשה רוקח שהוכיח מלשון הרמב"ם דבתערובת ועבר ומכר אף שנאסר בכל שהוא א"צ להוליך לים המלח רק נגד דמי הע"ז עיי"ש, והנה כמ"ש לעיל דהוי בתערובת מטעם אבד תאבדון וכו' דלא שייך בדמיהן וא"כ לא הוי רק מטעם איסור הנאה בלבד, דנראה דעל דמיהן לא שייך מ"ע דאבד וכו' וצ"ע.