אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

מה בין עכו"ם של גוי לעכו"ם של ישראל עכו"ם של גוי אסורה בהנאה מיד וכו' ושל ישראל אינה אסורה עד שתעבד וכו'. וזה כר' עקיבא במס' ע"ז נ"א ע"ב ושם איתא יכול עשאום ולא גמרום גמרום ולא הביאום הביאום ולא נשתמשו בהן יכול יהו אסורין ת"ל אשר עבדו שם הגוים שאין אסורין עד שיעבדו וכו' ויש לעיין בעבדו ולא נגמרו ונראה דלא גרע מהאי דאיתא במס' ע"ז נ"ד ע"ב אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה חפר בה בורות וכו' אסרה וכו' וישראל שזקף לבינה ע"ז מ"ו ומים שנטלו בידו והשתחוה להן עי' בפ"ח ה"א וב' עיי"ש וכיו"ב הרבה בהשתחוה לקמה וכיו"ב מכל הני נראה אף שמצד עצמם אינם עומדין לע"ז כמו שמש וכיו"ב דעומד מצ"ע ודרך לעובדים להם או לגדיש עי' במס' חולין בזה וגם לא מצד צורתם בהשתחוה להם הוי ע"ז ושאני מאנדרטי של מלכים שאין השתחויה מורה לעבודה לאלוהות כלל אבל מסתמא כל השתחויה לע"ז, ואין לחלק בלא גמרו שהיה מעיקרא דעתו לעבדו בגמר דאמרינן דעבודה מוכיח שגם קודם לזה עבדו, ובריטב"א יכול עשאם וכו' ונקטינן כל הני לאשמעינן דאפי' למעוטי עשאם ולא עבדם איצטריך קרא עכ"ל.
והנה בגמ' שם נ"ב ע"א דישראל אסורה מיד לר' ישמעאל סברא היא מדנכרי עד שתעבד דישראל אסורה מיד, אימא דישראל כלל וכלל לא וכו' ויפלא דמקודם פשיט ליה מסברא דישראל מיד מדנכרי עד שתעבד ומיד אח"ז נאמר בהיפך בישראל כלל וכלל לא, ובריטב"א פי' כלל וכלל לא משום דישראל אינו בוטח בה לעולם עיי"ש, וי"ל בס"ד ס"ל בישראל מיד לפמ"ש בר"ן במס' נדרים פ"ז דלכן בע"ז ומגדף לא מהני חזרה תוך כדי דבור שדברים אלה עושין רק בגמר דעת עיי"ש, וכ"ז שייך בישראל דחמיר איסורו לו ומשו"ה אף שלא עבדו משום דמחשבתו לכך מסתמא יעבוד אותו דבלא גמר דעת לא היה עושה דבר עבירה כזאת במלאכה ג"כ אבל בגוי שאינו חמור לו כ"כ וחפץ בזה תמיד רק עבודתו מוכיח על גמר מחשבתו שיהיה לע"ז, אמנם ע"ז של גוי לר' עקיבא דאסורה מיד בעשאם ולא גמרם נראה כיון דיליף מפסילי וכו' כיון שפסלו לאלוה צריך שיהיה נגמר בצורתו וכן איתא במס' ע"ז י"ט ע"ב מכוש האחרון וכו' שמפורש אף בע"ז עצמה אין נאסרת עד הגמר של גוי עיי"ש.
ובלח"מ הקשה על הרמב"ם שהביא להלן בפ"ח דנכרי מבטל ע"ז שלו מפסילי אלוהיהם דזה לר"י אבל לר"ע מרומיא דקרא ותירץ שנקיט קרא דר"י דמוכח טפי כיון שאין נפק"מ לדינא עיי"ש, ויקשה למה נאמר הפשט בגמ' שאין מוכח ונראה לומר דאחרי כי נדע מקרא אחרינא דנכרי מבטל ע"ז שלו נוכל לפרש המקרא הזה ג"כ רק בלעדי מקרא אחרינא בלתי מוכח על תרווייהו, וזה מדחזינן משפסלו לאלוהי הוי ע"ז בגוי במעשה בצורתו תליא בלא עבדו וא"כ כמו כן כשפסלו מצורתו אף שעבדו כבר בצורה שהוא עתה לא עבדה משא"כ בישראל דצריך גניזה ואיכא למודא דלא מהני ביטול וא"כ אחרי שנדע שמבטל ע"ז נוכל גם לר"ע להעמיס כן במקרא שדרש ר"י וגם י"ל דצריכין גם מקרא דר"ע להניחה בשעת שלום ומסירה דהוי ביטול לרשב"ג וכיו"ב דלא נפסל צורתו וגם ע"ז י"ל כיון דפיסול הצורה מבטל הע"ז כמו כן שאר ביטולין המוכיחים ועיין עוד בטו"ז סי' קל"ט ס"ק א' בישראל מומר לענין לאסרו מיד כגוי עיי"ש שחולק על הפרישה בזה.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה