דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה ו
מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפי' לעבוד את ה' שכן היה דרך עובדי כוכבים ומזלות שנאמר ולא תקים לך מצבה, וכל המקים מצבה לוקה. ובכ"מ בשם הספרי אף שהיתה אהובה לאבות שנואה לבנים ועיין ברמב"ן שופטים ט"ז, וברמב"ן העיר שגם המזבחות היו לעע"ז ולמה רק המצבה השנואה וכתב אולי נאמר שהחזיקו הכנענים במצבות ולא היה להם בית ע"ז שאין שם מצבה להקטיר עליה וכו' אבל במזבחות היו במקצתן להקריב גם בהם והנראה בעיני כי היו הכנענים השטופין בע"ז עושין בכל בתי אלוהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאין שם וגם היום עושים כן והנה השם הנכבד שמאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות וכו' עכ"ל, ובאברבנאל כתב כי האבות לא הקימו מצבה רק לעד ועובדי ע"ז הקריבו עליה וזה שאסרה התורה עיי"ש ולשון אהובה לאבות וכו' צריכין לדחוק לפי פירושו ועי' בספורנו כי היה ענינו כאילו המקריב נצב תמיד לפני הקודש כענין שויתי וכו' עכ"ל, ולשון תקים לך מסכים על פי' ונראה כי היה לעד על דביקתו לה' כאשר היה לאבות ועובדי ע"ז שבחרו לאלילים אבל לא היה להקריב עליו וכן דעת רבינו פה כי לא היה להקריב כמ"ש "בנין שהכל מתקבצין אצלה".
ונראה כי היה הבנין לזכרון ולהעיר לעבודה ובאבות היה לזכרון בנפלאות ומעשי ה' להזכירם ואסרה התורה למען לא יתחלפו בפסילים לעבוד המצבות בעצמם כמ"ש ברמב"ם בריש הל' ע"ז כי מתחילה אשר היה לזכרון לה' אח"ז עבדו לו וכן יהיה ואולי היה כי המצבות אשר היו לזכרון והתקבצו אצלה כמ"ש רבינו לעבוד ה' כי היתה עומדת לזכרון ע"ז, ואסרה התורה כמ"ש כמו שאסרה כל פסל לזכרון מפני טעות העובדי ע"ז, וא"כ כל מצבה אשר לזכרון לכבוד ה' אסרה התורה, ולהסכים זה עם דברי האברבנאל צריכין לחלק בין לסימנא בעלמא ובין לכבוד ה' ועבודתו עיי"ש.
והשכיל רבינו לכתוב בנין שהכל מתקבצין אצלה, כי אין זה רק המורה ועומד לנס וזכרון לרואין אותו כאשר יעמדו היום במקום אשר גבורים נפלו שמה ובאין שמה לכבודו וזה שאסרה התורה מפני חילוף הפסל ומסיכה וטעות בזה לא שייכה במזבח שמקריבין בו ואין מורה על דבר מצד עצמה כמו המצבה.
וכן אבן משכית האמורה בתורה אע"פ שהוא משתחוה עליה לשם לוקה שנאמר ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה מפני שהיה דרך עכו"ם להניח אבן לפניה להשתחות אליה לפיכך אין עושין כן לה, ואין לוקין עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן ונמצא כולו מוטל עליה שזו היא השתחויה האמורה בתורה.
לא פי' כרש"י שלא יעשהו דמות המקדש אלא משום דרכי העכו"ם כמובא בכ"מ עיי"ש, ובזה נשמר לישב קושית הטורי אבן במס' מגילה כ"ב דבע"ז מוכח בהוריות ובמס' כריתות דבכפיפות קומה הוי השתחויה ועי' בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' שט"ו ועי' בהל' ה' להלן ובס' יד דוד כתב לחלק בין המשתחוה לע"ז למשתחוה לה' עיי"ש, והנראה דמשתחוה לע"ז דהשתחויה נתרבה בפ"ע כמו הד' עבודות אפי' שלא כדרכה וכל מה שעושה דרך כבוד לע"ז הוי עבודה משא"כ כמ"ש ברמב"ם שלא לדמות לדרכי ע"ז אפי' לה' אסור צריך שתהיה כדרכם ממש שהיה בפשוט ידים ורגלים ולכן מובן למה בלא פשוט ידים אסור מדרבנן כמ"ש בהל' ה' להלן משום דהוי השתחויה כה"ג לחייבו בע"ז, ועי' ברשב"ץ ח"ג סי' שט"ו למה שאני בע"ז דאפי' בלא פשוט הוי עבודה עיי"ש מ"ש בטעמא, ועי' הוריות דף ז' ע"א המובא שם.