דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה א
העושה אוב או ידעוני ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה נסקל היה שוגג מביא חטאת קבועה. הנה במשנה סנהדרין נ"ג וס"ה וכיו"ב אי' בעל אוב וידעוני בסקילה ורבינו כתב העושה אוב וחסר מעשה אוב ומעשה ידעוני כי אוב נקרא העושה אלה, אבל במשנה דנאמר בעל אוב ובתורה לא נאמר רק אוב ולמה נאמר בעל באוב ולא במכשף וכיו"ב, ובמקרא מצינו בעלת אוב אשת בעלת אוב שמואל א' כ"ח, ונראה כי אוב שם הקסם ואל תפנו אל האובות נאמר שלא נפנה על הקסם ובתרגום שאמר על אובות וידעוני בידין וזכורו בפרשת קדושים ובשמואל בתרגום יונתן שם אתתא דידעה לאסקעו בידין, ונאמר בזה להבין להלן ה"ב כמ"ש לעיל בס"ד, והנה אמר העושה וכו' בחר בלשון זה ולא כלשון המשנה בעל אוב וידעוני להעיר דצריך במעשה לחייבו חטאת, ועי' בלח"מ שכתב לדייק בלשון בעל ידעוני במעשה שכתב הרמב"ם בהל' שגגות דיש ידעוני במעשה ושלא במעשה ובזה מתרץ שלא יהיו דברי רמב"ם נגד הסוגיא ס"ה דאף לר' יוחנן רק לר' עקיבא הוי ידעוני בחטאת עיי"ש, והנה בהל' זאת נאמר העושה אוב וכו' ובה"ב כיצד מעשה הידעוני וכו' ומקטיר וכו' וידבר בפי' וכו'.
והנה כמ"ש בפ' הקדום למסקנא דסוגיא דשם לר"י לרבנן עקימת שפתי' במאי דלא תליא בלב הוי מעשה כן נראה לדעת הרמב"ם ועי' בתוס' שם שמחלקין בין דיבור ודיבור עיי"ש, אבל לדעת רבינו י"ל כן כמ"ש לעיל והנה בגמ' איתא בידעוני והוא מדבר מאליו ובתו"כ קדושים פרשה ט' מי"ג אוב זה פיתום המדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו, כן לשון המשנה ונראה שמפרש מדבר מאליו שנראה כך כמ"ש בפי' משנה שם לפרש הכל לפי הדמיון וכמובא בלח"מ וא"כ הוי ידעוני בדיבור בלבד כמעשה לענין חטאות כמו לענין מלקות לעיל בפ' הקדום.