דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה יא
לא יאמר אדם וכו' ואינו לוקה אלא הנודר בשמה והמקיים בשמה והוא הנשבע בשמה. ובהשגות זה לא נאמר אלא לר' יהודה דס"ל בלאו שאין בו מעשה לוקין ולא קיי"ל כותיה. ובכ"מ כתב לדייק מלשון הגמ' לחלק בין זה לשאר לשאב"מ וסיים משום חומר דע"ז או בטעמא כיון דגלי קרא בנשבע לשם שלוקה אף בשאב"מ עיי"ש.
ולכאורה יש לעיין בנודר ומקיים למה לא הוי כקבלת אלוהות וצריך לומר זה בלתי מוכח על קבלה לאלוהות והרי אפי' במאהבה ומיראה פליגי וכמ"ש ז"ל בכל אלה בלתי מוכח לקבלה, אמנם יש לעיין בע"ז באומר אלי אתה נהרג באמרי פיו אף בלא מעשה אם גם למאן דס"ל בעלמא בלאו שאין בו מעשה אין לוקין בע"ז יודה דלוקין דחזינן דאפי' מיתה ימצא בשאב"מ ובמס' כריתות דף ג' ע"ב ובמס' סנהדרין ס"ג ע"א לענין חטאות בשאב"מ פליגי ר' עקיבא ורבנן ועי' בפ"א מהל' שגגות ברמב"ם שפסק כרבנן עיי"ש, ושם מקרא יליף לה, זה הנראה לומר במ"ש בכ"מ מחומר הע"ז עיי"ש, ובמס' כריתות דף ז' ע"א וסנהדרין ס"ה לר"י עקימות שפתיו הוי מעשה אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב אבל בעלמא עקימות שפתים הוי מעשה ועי' בלח"מ בהל' סנהדרין פי"ח ה"ב עיי"ש, ובנודר בשמו ומקיימו י"ל ג"כ דהוי דברים שבלב, אבל מקרא דלא תזכירו שכתב ברמב"ם וכן דעת התוס' במס' סנהדרין המובא בכ"מ י"ל דעכ"פ הזכירו ולאו בלבא תליא, וא"כ עקימות שפתיו מעשה, וי"ל דבגמ' דאיתא דאתיא כר"י דס"ל שאב"מ לוקין זה בס"ד דילפינן מלא ישמע על פיך וי"ל דג"כ בדרך כבוד בלבו תליא אבל מלא תזכירו דילפינן ג"כ שלא יאמר שמור לי בצד ע"ז פלונית כדאיתא להלן ס"ג ע"ב ומלא ישמע אזהרה למדיח, וא"כ להזכיר שמו אף שלא לכבודו אסור ובכלל זה הנודר וכו' אף בלהזכיר אין לוקין ובנודר וכו' לוקין עם כל זה משום דהוי דרך כבוד אף בלא כיון לכבדו לוקה כמו באומר לסימן שמור דג"כ אינו מכוון כלל לכבדו אסו' ובכה"ג לוקה אף באין מכוון לכבדו ולאו בלבא תליא וא"כ י"ל למסקנא וכמ"ש ברמב"ם דמלא תזכירו נלמד לוקין אף למאן דס"ל בשאב"מ אין לוקין, וכ"כ בתוס' שם עיי"ש ומובא בכ"מ דמלא תזכירו נלמד כן ובענין שניתן לאזהרת מיתות בי"ד עי' בפר"ח מ"ש בזה.
ועי' ברי"ף במס' סנהדרין ס"ה בפי' וגירסה שם בעדים זוממין שישנם בראיה עיי"ש ובחי' הר"ן ומה שיש לדון לפי דבריהם בעקימת שפתיים אם הוי מעשה עיין מ"ש לעיל, ועי' בתוס' שם ס"ה ע"ב בד"ה הואיל עיי"ש, והרמב"ם י"ל דכרי"ף ס"ל כדרכו למשוך אחריו.