דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה ח
ועיר הנדחת שהוזמו עדיה כל המחזיק בנכסיה זכה ומותר להנות בו שהרי הוזמו, ולמה זכה בה שכל אחד ואחד כבר הפקיר ממונו משעה שנגמר דינו. במס' כריתות כ"ד ע"א מימרא דריש לקיש כן, אף דר"ל מחולק עם ר' יוחנן בהנאמר שם בשור הנסקל שהוזמו עידיו ועי' בירושלמי סנהדרין פ"י ה"ז וב"ק פ"ד ה"ח דאיתא שם שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עידיו זוממין ר"י אמר כל הקודם בו זכה רשב"ל אמר יאוש של טעות היה וכן העבד וכו' ועי' במראה פנים שם ובמס' ב"ק, ונראה דגם ר"ל על כרחך ס"ל דהפקר בטעות הוי הפקר רק דמחלק בין טעות לטעות לעיר הנדחת לשור הנסקל וכנראה בשור שלו יודע אם נרבע ג"כ ולר"ל נרבע כרבע עי' כריתות שם ובעיר כדאי' דתליא באחרים מסלק נפשו ועל כרחך לדעת הסוברים יאוש מטעם הפקר וכל יאוש הוי הפקר בטעות, ועיין בתוס' במס' גיטין דף י"ז ע"א בד"ה אדעתא שכתבו שם אדעתא דנכרי וכו' משום הפקר טעות וצ"ע ועי' במס' ב"ק קט"ז אדעתא דאריה וברא"ש שם, ועי' בנוב"י מהדו"ק אה"ע סי' נ"ט עיי"ש.
ועי' בקצה"ח בסי' ת"ה ס"ק ב' דבהוזמו הוי ברשותו להפקירו דלא היה עליה איסור הנאה דמשוי לשאינה ברשותו עיי"ש, ובמקו"א כתבתי דזה שאין יכול להפקיר בשאינו שלו ואינו ברשותו זה אם הוי הפקר דעת אחרת מקנה אותו עי' ברש"י ונמוק"י בפ"ק דב"מ דמטעם סילוק מסתבר ביותר בשאינו שלו, והנה בעיר הנדחת ההפקר על כרחך אינו להקנות לאחריו דאסור לכל בהנאה ואין רשאי להקנות לשום אדם וא"כ הוי סילוק בלבד דמהני אף בשאינו ברשותו.
ומ"ש רבינו ומותר ליהנות בו שהרי הוזמו. נראה דלא נאמר דהזמה חידוש הוא כדאיתא בגמ' סנהדרין ולענין איסורא לא מצינו לומר דין הזמה וא"כ לענין איסורא יהיה כתרי ותרי, אבל כיון דלענין העדים לענין כאשר זמם הוי האחרונים הנאמנים והורגין הראשונים לא שייך לומר שלא יהני לענין איסורא, ולדעת הטור דהזמה מסברה ודאי אין לחלק.