דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה י
אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינו עכו"ם שנא' לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינו אלא לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם עכו"ם ואין אסור לצור לנוי אלא צורות האדם בלבד. הנה האי שכתב כדי שלא יטעו בהן הטועים וכו' אין לפרש משום חשד ומראית עין דלא מצינו לגזור ע"ז רק מדרבנן וזה מדאורייתא ואח"ז כתב ואם צר לוקה, ולא שייך על חשד ומ"ע מלקות, ונראה מ"ש הטועים קרא כן בלשונו העע"ז הכונה שיזנו אחריה כמו שמצינו ויזנו אחרי האפוד, ומהאי טעמא גם באחרים עשו לו אסור וכמ"ש ז"ל ועי' בכ"מ ובשו"ת מהרי"ט ח"ב חיו"ד סי' ל"ה, אבל כמ"ש ז"ל דדעתו כמסקנא להתלמד שרי, ולכאורה לטעמו גם להתלמד יהיה אסור וגם אשר יקשה ביותר דמשני מעיקרא של פרקים היה אם בכולמו טעמו שלא יטעו אחריה למה יהיה שרי להתלמד כיון דאפשר שיהיה בשל פרקים להתלמד בו, והנה הרמב"ם לא הביא דלהתלמד שרי ועי' בכ"מ מ"ש ע"ז ובשו"ת מהרי"ט הנ"ל כתב מלשונו מדלא כתב אפי' לא עשאן אלא לנוי וכתב שאסור לנוי וזה דבר קבוע שיטעו בו ולא להתלמד דהוי עראי עיי"ש, וי"ל גם כן מ"ש לנוי דוקא לנוי אבל במעשיו ניכר שאינה לנוי ונודע שרק להתלמד כגון של פרקים או כיו"ב בלי הוד והדר לו מותר.
אמנם ברש"י דף מ"ב ע"ב במשנה צורת חמה צורת לבנה כתב צורת חמה מזל חמה וכן לבנה עיי"ש, ולפ"ז לא שייך אתו למטעו אחריה דצורת שעשה רבן גמליאל היה לבנה ממש ועי' במהרמ"ל שהקשה ג"כ על סוגית הגמ' מ"ג ע"ב מאי מקשינן לר"ג משום חשדא דע"ז והלא ר"ג לא עשה כעין מזל הלבנה והניחו בקושיא ובפי' משניות לרמב"ם במס' ע"ז שם וז"ל ואמרו צורות הלבנה ר"ל שימצא הצורה המיוחסת אל השמש והצורה אל הלבנה על איזה דעת שיהיה עכ"ל, ולפי' לא יקשה גם קושית מהרמ"ל הנ"ל על רש"י י"ל דרש"י כתב כן במשנה במצא צורת חמה ולבנה להוליכו לים המלח דזה בצורה הנעבדת לרוב וצורתו מוכח עליה כמו במזל החמה ולבנה, אבל בצורת הלבנה וחמה בעצמם אשר לפעמים נעשו לנוי ופעמים לעבוד א"צ להוליך לים המלח אבל חשדא שייך שפיר כנראה לענ"ד, ועי' בש"ך קמ"א ס"ק ל"ח, והאי דמשום ספיקא א"צ להוליך לים המלח טעם בדבר ואין כאן מקומו.
אמנם מ"ש ברמב"ם בטעמו לפי סוגית הגמ' נראה דהוי כמו בדמות היכל ומנורה וכו' דלא שייך לטעות אחריו וצ"ע מ"ש לעיל בזה, ונראה רק מסברה בלבד נאמר כן, ושניהם ממקרא נלמדו, ואפשר לומר מדאמרינן לס"ד לא אמרו אלא שאפשר לעשות כמוהם ועי' ברש"י דבשאר הוי ציור בלבד וכמ"ש הר"ן ומהרי"ט דלא הוי צורת הלבנה ממש, וא"כ אף למסקנא דגם זה אסור אבל טעמא אחרינא משום דלבני אדם הוי ציור לבנה וחמה וכמ"ש ברמב"ם הנ"ל אף דלא הוי כמוהו לאסור מטעם כדמות משמשים לפני הנאמר באולם ומנורה וכיו"ב אבל שייך אתו למטעי אבתרייהו וכה"ג לחומרא דרשינן טעמא דקרא לכו"ע כמ"ש בתוס' במס' סוטה דף י"ד עיי"ש, אבל כנראה מלשון הרמב"ם רק באדם ס"ל טעמו הנ"ל ובחמה ומלאכים וכיו"ב כתב דמות משמשין לפני, ונראה משום דאיתא לא תעשון אתי לא תעשון אותי וחלילה אין שום דמות למעלה ולא שייך לומר דומה לאותו יתעלה חלילה רק משום דמיון לע"ז, וזה הנראה לענ"ד ביותר, ופי' בריטב"א לא תעשון אותי, כדרך שאומר הכתוב במשליו על האדם בצלם אלוקים עשה אותו ואע"פ שהוא משל חש הכתוב לעשייתו מפני כבוד של מעלה וכו' עכ"ל, ומובן במ"ש בפ' בצלם אלוקים אלוקים פי' בעל כוחות כולם ובאדם הנקרא עולם קטן כולל כל כוחות הנמצאות בחיי האדמה, ומובן ביותר מ"ש, ועל שאר דברי הרמב"ם עי' במהרי"ט הנ"ל ובפי' הרמ"ך שהובא בכ"מ עי' במרכבת המשנה עיי"ש.
אחר שכתבתי הנ"ל ראיתי בס' מעשה רוקח בחי' שהביא בשם גאונים קדמונים ז"ל על הרמב"ם שהביא בשם ס' הבתים וז"ל רבינו כתב בפי' המשנה שלא אסרו צורת חמה ולבנה אלא כשעושים בצורות ידועות לעובדיה אבל אם נמצא עליה צורת חמה בעיגול ולבנה בחצי עיגול אין אסור ובהלכותיו לא ביאר מזה דבר ונראה לי הואיל והקשו בתלמוד מרבן גמליאל שעשה צורת לבנה ודאי לא עשה אותה כדמות עובדיה אלא כדרך שמציירין אותה על הלוח שמענו שאפי' בדרך זה אסור ואפשר שכן דעת הרב ז"ל בהלכותיו עכ"ל, והנה לא כתב בפי' בנמצא בעיגול לא רק כמ"ש לעיל לשונו ממש, ומ"ש בצורות ידועות יש לפרשו על הצורה שאנו מציירין שג"כ אינו צורת החמה ולבנה ממש שאינם רק זהירתם וכמ"ש ז"ל, גם כמ"ש לעיל דהרמב"ם כמו רש"י פי' כן במשנה במצא ולענין ים המלח דאז בעינן כדרך עובדיה ממש וכמ"ש ומיושב הקושיא מר"ג וכן נראה לענ"ד.