דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה א
כל העובד עכו"ם ברצונו בזדון חייב כרת, ואם היה שם עדים והתראה נסקל, ואם עבד בשגגה מביא קרבן חטאת קבועה. בפ' הקדום כתבתי דבע"ז שייך שגגה והתראה וקרבן, משא"כ במגדף ובמגדף לא כתב רבינו התראה וקרבן וכמ"ש לעיל, וי"ל גם כן דבע"ז דימצא עובד מאהבה ומיראה דפטור כמ"ש להלן בה"ו, וא"כ צריכין התראה להבחין דעתו אבל בקבלה לאלוה בכל גוונא חייב וצ"ל בקיבלו לאלוה דצריך ג"כ התראה מטעם שכתבתי לעיל, גם לא מצינו שצריך שנדע שאינו עובד מאהבה ומיראה וצ"ע ונזכר בס"ד להלן בזה, ואולי יש לומר בקיבל התראה ויתרו בו במיתה ודאי אינו מאהבה ומיראה בלבד שלא יגברו עליו כ"כ מאהבה למסור נפשו ומיראה שלא תריע לו ומה תרע לו יותר משיהיה נסקל בעבודתה וא"כ י"ל דהתראה מהאי טעמא בעובד ע"ז.