דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ב
ספרים רבים חברו עובדי עכו"ם בעבודתה האיך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה צונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה. ועי' ברמב"ם בהל' סנהדרין פ"ב הי"א שכתב אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים וכו' יודעים קצת משאר חכמות וכו' ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז וכיו"ב כדי שיהיו יודעין לדון אותם וכו'".
והנה יש לשאול שאמר ואין מעמידין וכו' וא"כ למדו מקדם כן טרם שידעו שיבחרו להיות במושב הסנהדרין ואיככה עברו עמ"ש כאן שלא לקרות באותן ספרים וכו' ואם גם נאמר שהותר כן מהכרח שידעו לדון בזה לסנהדרין לקרות באותן ספרים אבל האיך נאמר אין מעמידין וכו' האיך נעמיד בסנהדרין אנשים שעברו חלילה עמ"ש צונו הקב"ה שלא לקרות וכו'.
ונראה כמו דאיתא במס' ע"ז מ"ג ע"ב ואב"א להתלמד שאני דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות עיי"ש ועי' בכ"מ בפ"ג ה"י מהל' ע"ז.
וברמב"ם ה"ב "ומפני זה הענין צריכין בי"ד לידע דרכי העבודות שאין סוקלין עכו"ם עד שידעו שזו היא דרך עבודתו" ועי' בהנ"ל ברמב"ם ה"י שם להלכה בלהתלמד שרי וכיו"ב במס' סנהדרין ס"ח ע"א ובמס' שבת דף ע"ה ע"א ובע"ז דף י"ח ע"א ובכמה דוכתי, ובזה נאמר לישב מ"ש הרמב"ם ז"ל בעצמו בספרו מו"נ ח"ג פ' כ"ט שכתב "ואומר שהרבה מן התורות התבאר לי ענינים והודיעני סיבתם, עמדי על אמונת הצאב"ה ומעשיהם ועבודתם וכו'" כי הוא ז"ל היה כונתו לקדש שם ה' להודיע שקרת והבלי הע"ז ואין בהם מועיל ודבר ה' ותורתו במצותיו לעמוד נגדה, ואחרי שכתבתי ראיתי בס' באר שבע במס' סנהדרין דף ק' ע"ב שעמד על דברי המו"נ הנ"ל ולענ"ד נראה כמ"ש.
ואפי' להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל תפנו אל האלילים, ובענין הזה נאמר ופן תדרוש לאלוהיהם לאמר איככה יעבדו, שלא תשא על דרך עבודתם האיך היא אף שאין אתה עובדם שזה גורם להפנות אחריה ולעשות כמוה שהן עושין שנאמר ואעשה כן גם אני. ובענין הזה נאמר וכו'. פירש מ"ש בראשונה מפורש במקרא שלא לקרות בספרים של הע"ז, וזה כי גורם להפנות ולעשות כמוה וכו' כבר כתבתי במ"א מיצרא דע"ז שארז"ל ומנשה שאמר אלו הוית התם וכו' ומ"ש ארז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם עריות בפרהסיא, כי מדרכם היה בעבודתם להמשיך העם בכל תענוגי העולם גם מעשי זימה היה שם כנודע, ולקלי דעת נושאי עול התורה אשר תצוה על פרישות יפתו ללכת אחרי עבודה אשר פריצות התאוה לחוק ולכבוד לה.
ואפי'להסתכל בדמות וכו'. בכ"מ הער מקורו במס' שבת דף קמ"ט כתב המהלך וכו' ודיוקני עצמה אף בחול אסור וכו' והקשה לדעת רבינו שפי' בדיוקנא של ע"ז א"כ מאי מקשינן שם מאי משמע אל תפנו אל מדעתכם ולפירושו מאי בעי מאי משמע, דהרי אל תפנו פשטיה דקרא על ע"ז עיי"ש.
ובספרא פרשת קדושים פ"א מי"א אל תפנו אל האלילים אל תפנו לעבדם, ר' יהודה אומר אל תפנו לראותם ודיי עכ"ל, ובקרבן אהרן שם בשם הרא"ם שגם הת"ק פי' אל תפנה במחשבתך לעבדם דלא תעבדם נאמר בלא"ה עיי"ש, ולשון הספרא מובא בילקוט ושם אינו לשון ודיי גם הקרבן אהרן והראב"ד לא פי' ע"ז, ויש לפרש אל תפנו לראותם ודיי כי המסתיר פניו מלראותה ינצל מלפנות במחשבתו להם כי להשומע ממעשי תעתועים כאלה ימאס בהם רק ישמור נפשו מלראותה כי עינא ולבא סרסורי דעבירה אמרו רז"ל וריחוק מלראותם די ומספיק מלבוא לידי הרהור כנאמר ולא תתורו וכו' אשר פי' רז"ל על מינות דע"ז. ובספר המצות להרמב"ם ל"ת י' הביא בעצמו הספרא וגמ' שבת הנ"ל עיי"ש.
ועל קושית הכ"מ נראה לענ"ד לומר, כי דברי הגמ' צריכין פי' דאיתא שם, כתב המהלך תחת הצורות ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת, ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים, מאי גמרא אמר ר' חנין אל תפנו אל מדעתכם, וברש"י בד"ה כתבו כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות דוד וגלית וכותבין תחתיו זו צורת פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית עכ"ל, ובד"ה אל מדעתכם אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם חלילים לשון חללים עכ"ל.
ובתוס' שם בד"ה ודיוקני, נראה דבשויה לשם ע"ז אמר אבל לנוי מותר, כדמשמע מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזי מכלל דלאחר שרי עכ"ל, ובמס' ע"ז דף נ' ע"א בד"ה בנן כתבו ושמא בצורתא דזוזי שרגיל לראות בה תדיר לא שמיה הפנאה ואפ"ה לא הסתכל עיי"ש, ולפי זה אף לנוי יהיה אסור למה שאינו נראה בו תמיד.
ובראשונה נאמר לענ"ד לפרש הגמ' לדעת התוס' דבדיוקני של ע"ז מיירי, ונראה שגם הרמב"ם אף דמקורו מת"כ הנ"ל מ"מ מדלא הביא לאיסור בשל נוי נראה שפי' הגמ' כמו כן כדעת תוס' הנ"ל ועי' בס' המצות הנ"ל וא"כ יקשה מאי מקשינן מאי גמרא וכמ"ש הכ"מ הרי פשטיה דקרא הכי הוא, אבל הנראה אם נפרש שלא נישא עין ולא נראה בע"ז א"כ לא נסתכל בשמש וירח וכיו"ב אשר נעבדו מעע"ז, וכמ"ש רז"ל וכי מפני השוטים יאבד הקב"ה עולמו, כן נאמר וכי מפני השוטים לא נראה העולם, וע"ז מקשינן מאי גמרא האיך נקבל דבר הזה, וכידוע הגמרא נקרא שמוש ת"ח וכמ"ש ברש"י פי' התורה שבכתב בע"פ או מתוך מו"מ, ומשני אל תפנו אל מדעתכם רק לפסל ומסיכה הנעשה מדעת ודמיון האדם וכמ"ש ברש"י אשר אתם עושין מדעת לבבכם, על שנעשה בידי ומדעת האדם לתת דמיון בעץ ואבן במה שעלה בדמיונו בלבבו לתאר ככה כוחות עליונות זה באיסור ולרחק ממנו ותועבה היא, אבל לא על הטבע כי נעבדה ומובן היטב לענ"ד.
ובדברי רש"י נראה בין דיוקני של אדם ובזה אסור לראותו אף בשל נוי, ומשום דנעשה באיסור צ"ע בצורה שוקעת וראיתי בס' סדר משנה שהעיר ע"ז עיי"ש. ונראה לדעת רש"י רק מדרבנן בשל נוי ואל תפנו וכו' ומאי גמרא וכו' דנראה שהקשו מאי גמרא על הנראה מפשטא דקרא וכמ"ש בכ"מ לכן פי' בשל נוי דאין המקרא מורה ע"ז.
ומ"ש ברש"י מדעתכם חלל שלכם אלילים לשון חללים וכו' ובר"ן הוסיף ע"ז כדאמרינן חללי עלמא עיי"ש, ונראה פירושו כמו דאיתא במס' נדה דף כ' ע"ב יהודאי בתווני דלבא יתיבתו וברש"י שם בד"ה בתווני דלבא, בחדרי הלב אתם יושבים בחדרי מתרגמינן מתווניא כלומר כל חכמה מצויה בכם עכ"ל, מדרכי המליצה כי מחדרי הלב וחלליו תצא חכמה והדעת שם משכנה ולכן אמר מדעתכם מחלל שלכם ואלילים לשון חלולים, ועם כל זה נראה שהוא דרך אסמכתא ולא פשוטו של לשון כן, והיודע כמה החשיבו העמים אז גבורי חיל שלהם ועשו לאלילים והשתחוו לצלמם ועי' ברש"י בראשית אז הוחל לקרוא בשם ה' לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה ולעשותן אלילים ולקרותן אלוהות עכ"ל ועי' במדרש שם ומ"ש ברש"י שיעקב אבינו ע"ה פחד שלא יעשו אותו לע"ז ועי' בחכמתא דשלמה מלכתא מ"ש האיך מקדם נתעלה העבודה לצלמי אדם עיי"ש, וגלית ודוד שהביא ברש"י מסכים ע"ז הנאמר כי לגבורים עשו העמים אז לאלוהות כנודע, והמסתכל ברש"י שכתב לעשותן אלילים ולקרותן אלוהות וכו' שבכלל אלילים בלתי נפרט פסל לע"ז רק כל פסל ודיוקני נקרא אליל, ולכן הוסיף ולקרותן אלוהות, ומה שכתבתי דלדעת רש"י לנוי מדרבנן והדרש אלילים חללים אסמכתא ראיתי בס' משנת חכמים. שדייק מלשון משום שנאמר וכו' וכמ"ש בהליכות עולם דכל מקום דאיתא משום שנאמר הוא מדרבנן ואסמכתא בעלמא עיי"ש.
אמנם מ"ש ברש"י אלילים לשון חללים, בתורת כהנים פרשת קדושים פ"א מ' י"א אלילים זה אחד מעשרה שמות המגונים שנתגנה בהם ע"ז לשם מעשיה, אלילים על שם שהם חלולים, פסל וכו' עצבים על שם שנעשה פרקים פרקים וכו', ובקרבן אהרן שם כתב שהם חלולים מבפנים ושם אלילים כמו חלולים דהחי"ת נתחלפה בא' עכ"ל, וא"כ לא נוכל לפרש חלל שלכם מדעתכם כמ"ש ברש"י הנ"ל רק על כי הע"ז מצ"ע חלולה לרוב פעמים במעשי אומן ככה, ובתו"כ איתא חלולים וברש"י איתא חללים, ואל תפנו אל האלילים לרש"י כאלו נאמר אל תפנו אל החללים חללי הלב חדרי הלב וכמ"ש לעיל, ונראה כי בדעת רש"י כמו בתו"כ וכן בגמ' דרשו אלילים לשון חללים רק בתו"כ על הע"ז ובגמ' על חללי הלב ומדעתכם ואם נאמר לגרוס בתו"כ גם כן חללים גם כי נדקדק באלילים איתא שהם חלולים ובעצבים שנעשו פרקים ולא נאמר באלילים כמו כן שנעשו חלולים, יש לפרש חללים בתו"כ עם מ"ש בס' ע"מ בפי' אליל בשר מת עיי"ש ויש לפרש חללים שהם גופים מתים ולשם מעשיהם פי' כפי תכונותיהם וע"ז מובן שנתגנה בהן ע"ז וכו' הנאמר שם כי בזה שהם חלולים אין גנאי כל כך, ולמ"ש לדעת הרמב"ם נוכל לומר כמו כן חלולים, אשר מזה נדע כי הכונה על הנעשה מדעתכם בלבד ולא בהטבע כי נעבדה מעע"ז כי הלשון אל תפנו אל האלילים משמע לפ"ז כמו כן רק על הנעשה מדעתכם.