דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ג
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן וכו' וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם הטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם וכו' וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו. הוא הכיר כי הראשונים ידעו ה' ואבד מהם ע"ד שנזכר למעלה, גם יש לפרש כי בלעדי כי האמינו בע"ז היו כמוהו משוטטים בדעתם מי ברא כל אלה וכיו"ב והיו מכירים ע"י הטבע את הבורא אבל כי חשבו כי אלוהיהם פעלו כל אלה עי"ז נאבד מהם האמת מדעתם, ומ"ש בראשונה נראה ביותר ופי' בזה למה הרס הצלמים ולמה החמירה התורה באבוד אותם כי הביאו להכחשת שם ה' יתעלה, ועי' במורה נבוכים ח"ג פרק כ"ט בהרחבת דברים ובביאור והארה ביותר במ"ש פה עיי"ש.
וחיבר בו ספרים וכו'. במס' ע"ז דף י"ד ע"ב גמירי דע"ז דאברהם וכו' ד' מאה פרקי וכו' עיי"ש.
ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו ע"ה עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עכו"ם וכל הטועים אחריה. עשה משה רבינו ע"ה וכו'. ר' דוד עראמה ז"ל בפי' להרמב"ם וז"ל כאן רמז הרב חכמת טבעו ומזגו וזה סוד ותרא אותו כי טוב מלמד שנולד מהול וכו' עכ"ל. ומ"ש וכו' כונתו במאי דאי' במס' סוטה י"ב ע"א וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלוקים את האור כי טוב עיי"ש. וכל זה להער כי נברא באור גדול ואשר גדולי מעלה זכו לימים רבים אחרי עמלם ויגיעה רבה בטבעו היה ככה וכמ"ש במ"א עם כל זה מעלתו גדולה ממעלות כל בני אדם כי בכל מעלות הטבעיים יוכל האדם ליפול ולירד מטה לשאול תחתית ובאר שחת ובלעם יוכיח ע"ז שאמרו חז"ל באומות העולם קם וכמ"ש במקו"א בזה.
ובחר ה' ישראל לנחלה וכו'. לשון נחלה נופל בראשונה על ירושה מאבות לבנים ועי"ז אף לאחר מות האדם יגיעי כפו ועמלו פה על האדמה אינו נאבד ממנו כי ישאר לבניו אחריו, ועבור זה נמצא לשון נחלה על כל דבר ההולך מאב לבנים ולכן נקראים אנחנו עם נחלה "להיות לו לעם נחלה כיום הזה" דברים ד' כ', ובלשון הזה נכלל כי אב לבנים יודיע דרך ה', והן זה הנחלה האמיתית אשר לכל בני ישראל עני ועשיר בשוה להשאירה לבניו אחריו.
והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עכו"ם וכל הטועים אחריה. יש לפרש כי זה נגד זה פירשה התורה עבודת ה' וציוה עליה, ולהיפוך הזהירה מעבודת העכו"ם, אבל בלתי נערך זה נגד זה, כי בהודיעה דרך עבודתו בלתי נכלל בו מעונש, ומה יהיה משפט עכו"ם וכל הטועים וכו' הוא מהעונש על עובדיה, ואבד תאבדון על העכו"ם, ונראה כי ומה יהיה משפט וכו' מאמר בפני עצמו, אמנם למה פרט ביותר ע"ז ומשפטיה וכל הטועים ומשפטם ממשפט כל עוברי העבירה מחללי שבת וכיו"ב אשר עונשם חמור, אף כי ע"ז מיהרג ואל יעבור הלא ש"ד וג"ע כן, ואם ע"ז חמיר דמודה בה ככופר בכל התורה, גם בשבת מומר לחלל שבתות מומר לכל התורה ואם דחומר בה יהרג וכו' וגם המידה בה וכו' גם משפט העכו"ם אבד תאבדון וכו' רק בע"ז, אבל הרי נאמר ונפרט בהתורה עונש כל עוברי העבירה ולמה מיחד ע"ז לומר בה וכל התועים אחריה והלא משפט כל עוברי העבירה נאמר משפטם, ונראה שמפרש כמה לרחק מע"ז שנאמר בה אבד וכו' וכל התועים אחריה כן להתרחק מהם כמ"ש אח"ז בהל' ה' וי"ב להלן ונערך זה מול זה כי הזהירה התורה על הקירוב לעבודת ה' בכל מאמצי כוחינו, ועל הריחוק מע"ז ומעובדיה.
והנראה עוד כי התורה תודיע דרך ה' דרך צדיקים עץ חיים למחזיקים בו "ויודע ה' דרך צדיקים" ומשפט העכו"ם והטועים בה כי אבד תאבדון, "ודרך רשעים תאבד" "ואלילים כליל יחלף" "ותמלא הארץ דעה כמים לים מכסים" ונמשך למ"ש למעלה ובחר ה' ישראל לנחלה לו וכו' לנחלה עולמית מאב לבנים לו יתקדשו, ואני זאת בריתי וכו' וכמ"ש ה' ית"ש לנח "לא אוסיף עוד וכו'" כן ישמור העולם מאיבוד כללי במעמד המוסרי, וכאשר עשה למשה רבינו ע"ה מתנה טובה לכל מין האנושי, במצרים אשר היו עע"ז כמ"ש רז"ל הללו עע"ז וכו' כן בכל דור ודור לא יהיה ישראל אלמן מאנשים להקים הדת על תלה, ובאחרית הימים ישלח משיחו התמים לקץ הימין והוא יורה דעה ויבין שמועה ותורה יבקשו מפיהו.