דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ד
המל את הגרים מברך וכו' למול את הגרים ולהטיף ממנו דם ברית שאלמלא דם הברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. עיי' בפ"א ה"ז ונוסח הברכה וכמ"ש דתיקנו להטיף משום דבגרים מצוי הנימולים תיקנו בכולם כן עי' בר"ן וכיו"ב ומורה דקיי"ל כדעת הסוברים בגר המהול צריך להטיף דם ברית ועי' בתוס' שבת קל"ה ע"א בד"ה לא וברא"ש שם והנה האי הטפת דם ברית דנאמר שאלמלא דם ברית עיין ברש"י שבת דף קל"ד ע"א בד"ה ה"ג ראיתיו שהיה ירוק הצצתי בו ולא היה בו דם ברית תרתי לגריעותא חדא דאי מהול ליה לא נפק מיניה דמא והטפת דם ברית מצוה כדכתיב גם את בריתך (זכריה ט׳:י״א) ועוד דמסוכן הוא משום חולשא שלא נוצר בו עדיין דם עכ"ל וכנראה בדם ברית מעיקרי המילה ולכן בגר מהול דאי אפשר במילה הטפת דם ברית צריך ולפ"ז יש להבין מ"ש נולד מהול לדעת בה"ג מגר מהול וצ"ע ובנולד מהול כדאיתא רק משום ערלה כבושה צריך הטפה ולשון הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית ולא אמר סתם ולא ראיתי בו דם זה הכריח רש"י לומר כן דדם ברית מצוה ג"כ והנה י"ל דוקא בעת מילה הוי הטפת דם למצוה אבל א"כ מ"ט בגר דלכו"ע צריך הטפה ובנולד מהול רק משום ערלה כבושה ומנ"ל בגר בהטפה בלא מילה דהוי מצוה לפי זה אמנם בזכרי' ט' שם כתב ברש"י בדם בריתך בזכות דם הברית שנזרק עליכם בסיני הנה דם הברית אשר כרת עכ"ל וברד"ק כתב ברית מילה ובתרגום שם אף אתון די על דמא אתגזור לכון קים פרקית יתכון משעבוד מצראי וכו' עיי"ש. ונראה דעל שניהם נאמר בדם ברית דם מילה ודם שנזרק עליהם בסיני וכמ"ש רז"ל בילקוט (יחזקאל ט״ז:ו׳) מתבוססת בדמיך בזכות דם פסח ודם מילה תגאלו ממצרים וכו' עיי"ש. ודם האות כי אנחנו נותנין דמים עבור ה' ותורתו וגם דם בינינו יוכיח על זה וי"ל בדמיך חיי וכו' ואשר אומרים בשעת מילה כי חיותנו וקיומינו בגלות החל הוא כי בכל נפשינו דבקנו בה' ובתורתו ושפכנו דמים עבורם וכן נאמר להילד הרך הנימול כי בדמיך חיי ויהיה לאיש נאמן לה' ולתורתו. והנה כנאמר בסיני בקבלת התורה היה בדם וכדאי' במס' יבמות מ"ה מאן דס"ל בגר מילה וטבילה דומיא דאבותינו וא"כ במהול מקודם עכ"פ בהטפת דם אפשר לו כדאי' שם דאין למדין מאמהות אפשר משאי אפשר במהול כבר א"א ג"כ אבל בהטפת דם ברית אפשר ונדע כן מבדם בריתך וכו'. ולמ"ש מצות מילה בפ"ע דהוי בנו שכבר נכנסנו ע"י אבותנו להיות עם ה' אבל בהגר היא כמו הטבילה להכניס תחת כנפי השכינה ולא מטעם מצוה ולפ"ז אף הטפת דם ברית מטעם זה וי"ל למצוה בשעת מילה לא נדע כן רק בקבלת עול המצות מצינו כן ולכן רק שמא ערלה כבושה צריך הטפה ובגר אף דלא שייך ספק זה צריך הטפה אבל מדברי רש"י דגם בכל מילה הטפת דם מצוה וא"כ צריכין לחלק דבכל מילה לא הוי מצוה רק בשעת מילה ולא בנולד מהול ורק משום שמא ערלה כבושה רק בגר הוי מצוה בפ"ע ג"כ להכניס תחת כנפי השכינה וצ"ע ועיין בר"ן שכתב ג"כ בשם הרמב"ן וז"ל דבכה"ג כולהו מודו שמברך וכו' להטיף דם ברית מן הגרים או מן העבדים שאין הטפה זו מספק אלא ודאי שאנו חייבין להטיף מהם דם ברית להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ובה נכנסין תחת כנפי השכינה וכו' עכ"ל ועי' מ"ש בדעת רבינו בברכה בהטפת דם בגרים עיי"ש:
ואם יברך להכניסו וכו' בגרי' עי' בהראשונים ז"ל ובכ"מ ה"ה ובמ"ש לעיל בברכה להכניסו וכו' ובעבד שייך יותר בזה מבגר ואולי כשבא לגייר שייך ג"כ להכניסו וכמ"ש לעיל: