דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה א
בבית שני כשמלכו יון גזרו גזירות על ישראל וכו' וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל וכו'. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחודש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה ח' ימים עד שכתשו זתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחילתן כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנירות בערב וכו' להראות ולגלות הנס וכו'. הנה רבינו שם בראש נצחון החשמונאי על אויבי ה' והאריך לתאר מעמדינו בימי היונים כמה פגע בנפשינו וברכושינו ובכבוד בנותינו. ואח"ז הנס דנרות ועל זה כתב ומפני זה התקינו וכו' אשר נוכל לפרש על שניהם על הנצחון מאויבים ימי שמחה והלל ועל נס דנרות להדליק הנירות וכמ"ש להראות ולגלות הנס וכו':
ובגמ' במס' שבת כ"א ע"ב מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כה"ג ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה עכ"ל הגמ' וברש"י מאי חנוכה על איזה נס קבעוה ועשאום יו"ט בהלל ובהודאה לא שאסורין במלאכה שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הניסים בהודאה עכ"ל:
ויש להעיר בראשונה בהקושיא מאי חנוכה שלא מצינו בשום מקום להקשות כדומה לזה שלא מצינו מאי ק"ש ומאי סוכה וכיו"ב. וכמ"ש רבינו בפי' המשנה בפ' התכלת דדברים המפורסמים לא פירשו במשנה וסמכו על הפירסום עיי"ש ורש"י שכתב על איזה נס קבעו שלא נפרשו כפשוטו:
אבל עוד יפלא דאיתא ועשאום יו"ט בהלל ובהודאה וכמ"ש ברש"י לומר על הניסים בהודאה. והנה בגמ' לא נזכר מהנצחון במלחמת ה' בגבורים רק מנס דנרות הרי דהנרות גורמים קביעת היום ועבורם קבעו בהלל ובהודאה. וכמ"ש ברש"י בעל הניסים והרי בהודאה בעל הניסים לא נזכר רק מהנצחון ולא מנרות כלל. גם לשון הגמ' קבעום ועשאום וכו' יש לדייק בו:
ונראה דיש להבין למה קבעו העיקר החנוכה על נס הנרות ולא על הנצחון והצלת כל ישראל וקיום הדת והביהמ"ק ועיין בטו"ז בסי' תר"ע ס"ק ג'. ונראה לומר לפי מאי דאיתא במס' שבת דף י"ג ע"ב ת"ר מי כתב מגלת תענית אמרו (בי) חנניה בן חזקיה וסייעתו שהיו מחבבין את הצרות ארשב"ג אף אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם אנו באנו לכתוב אין אנו מספיקין. ד"א אין שוטה נפגע ד"א אין בשר המת מרגיש באזמל. וברש"י מחבבין את הצרות שנגאלין מהן והנס חביב עליהן להזכירו לשבחו של הקב"ה וכותבין ימי הנס לעשותן יו"ט כגון אלין יומין דלא להתענות בהון וכו' אין אנו מספיקין לפי שהן תדירות ל"א אין אנו מספיקין מלעשות יו"ט בכל יום אין שוטה נפגע אין פגע רע בא עליו כלומר אינו מכיר כמה נסים באין לנו ואין אנו מכירין בהן עכ"ל והן היו כמה וכמה גזירות והצלות בלוד ובביתר וכיו"ב אין מספר למו. וכמ"ש רז"ל הן הן גבורותיו שה אחת בין ע' זאבים וכו' ומטעם הנאמר לא היו קובעין ע"ז כי אין אנו מספיקין וכמ"ש ברש"י הנ"ל ואף כי לא היו קובעים עלינו להודות לה' בכל עת ועת על חסדיו הנפלאים אבל לא קבעו יום קבוע בכל שנה ושנה תמיד לדורות דהיה נראה כי רק אז נראה חסדי ה' והן לא כלו בכל עת ורגע בכל יום ויום ועת ועת. אבל בנס חנוכה הנס של הנרות שהיה יוצא ממירוץ הטבעי דע"ז לא נאמר אין אנו מספיקין כי הניסים שלא כדרך הטבעי בלתי מרובין כמ"ש לעיל משלימות המופת מעוטו וארז"ל האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף וכו' וכמ"ש ז"ל בזה. ולכן עבור כי בזמן הזה נעשה בו נס נפלא היוצא מגדר אין אנו מספיקין ייחדו ימים האלה והוציאו מכלל שאר ימים ימי התשועה וקבעו יו"ט עבור הצלת ישראל ונצחון המלחמה נגד אויבי ה' אשר בכל עת היה ראוי לזה רק על כי אין אנו מספיקין. הנס דנרות הגורם כי יצאו ימים אלה מכלל זה ועשו יו"ט עבור הצלה ליהודים. וא"כ עיקר קביעת היו"ט היה משום תגבורת המלחמה אשר היה על דרך הפלא ופלא מעטים נגד הרבה יודעי נשק מלומדי מלחמה מאנשי אלכסנדר אשר אחרי מותו נחלק ממלכתו ונפל א"י ביד יונים אשר שר צבאו היה למלך להם. וענין המלחמה גדולה כי קיום האומה והתורה כולה וביהמ"ק הכל תלוי בה וראוי לקבוע ליו"ט רק בלעדי נס הנרות לא היו קובעים כמ"ש והיה הנס דנרות הגורם לקבוע יו"ט עבור ההצלה על כי היו ע"י נוסף על שאר התשועות התמידים והרגילים להיות ומדויק מאי חנוכה וכמ"ש ברש"י לאיזה נס קבעוה ומשני על הנס דנרות וסיימו וקבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה שע"י נס דנרות משם יצא לקבוע ולעשותו ליו"ט על הצלת ישראל בהלל ובהודאה וכמ"ש ברש"י בעל הניסים דמוזכר שם הצלת ישראל וטהרת מקדש אל:
גם י"ל כמו דאיתא שם אין בשר מת וכו' כי המורגל והוא בתמידות אין אדם שם על לב וכמ"ש ז"ל מעלות הניסים על נפלאות ומעשי ה' בשמים ובארץ כי אלה המה תמידים משא"כ הניסים והניסים גורמים לתת לב על נפלאות ה' בהטבע ועי' מ"ש בבינה לעתים בפי' השמים מספרים כבוד אל עיי"ש ולכן הנס דנרות היה אשר העיר ביותר לדור ודור כי ה' ית"ש ויתעלה שוכן בקרבינו וממנו הנפלאות בכל עת ועת. לכן שם רבינו בראשונה הצלת האומה וטהרת המקדש ואח"ז הנס דנרות וכתב ומפני זה התקינו וכמ"ש עבור הראשון יו"ט ימי שמחה והלל ועבור הנר להדליק להראות ולגלות הנס וכו':
והדליקו ממנו נירות המערכה ח' ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. בר"ן במס' שבת שם משו"ה היה ח' ימים מפני שהיה להם שמן טהור רחוק ד' ימים והוצרכו ח' ימים בין הליכה וחזרה עכ"ל. והרא"מ בחי' להסמ"ג בהל' מגילה ועי' בב"י בסי' תר"ע דהיו ממתינין ח' ימים משום טומאת מת שהיו כולמו בחזקת טמאי מתים והקשה דטומאה הודחה בציבור וכתב ע"ז דזה דוקא בעבודה עצמה ולא במכשירין כמו דאמרינן במילה וכיו"ב עיי"ש ובפר"ח בסי' הנ"ל. ובלתי מובן דשאני במילה וכיו"ב דאין לדחות השבת בשביל מכשירין משא"כ בזה דבעשית השמן בטומאה אין דחיה דלא מצינו שהזתים צריכין להיות נקדשים וא"כ ליכא שום איסור בעשית הזתים לשמן. ואח"ז כשאין לו שמן להדליק אלא השמן הטמא וא"כ הוי מהעבודה שדוחה הדלקה הטומאה דנלמד מלהדליק תמיד שדוחה טומאה ומדברי רבינו אין הכרע אם היה ח' ימים משום טומאה או כמ"ש הר"ן ועל מאי דלא הדליקו בשמן טמא שמצאו כתב בפר"ח שנטמאו בשאר טומאת דלא נדחו בציבור דנאמר בטומאת מת בלבד ועי' בזית רענן להמג"א בפרשת אמור שכתב ששקצוהו לע"ז עיי"ש: