דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ג
מצוה לקרות את כולה ומצוה לקרות בלילה וביום וכל הלילה כשר לקריאת הלילה וכל היום כשר לקריאת היום וכו'. במס' מגילה י"ט ע"א במשנה ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא יד"ח ר"מ אומר כולה. ר' יהודה אומר מאיש יהודי ור' יוסי אומר מאחר הדברים האלה. ובגמ' תניא רשב"י אומר מבלילה ההוא אמר ר' יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו ותכתוב אסתר וכו' את כל תוקף מ"ד כולה תוקפו של אחשורש מ"ד מאיש יהודי תוקפו של מרדכי ומ"ד מאחר הדברים האלה תוקפו של המן. ומ"ד מבלילה ההוא תוקפו של נס:
הנה במגילה נאמר "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת שנית" נאמר את כל תוקף ובלתי מפורש מאיזה תוקף ומצאו רז"ל לאמר מ"ד כולה תוקפו של אחשורש וכמ"ש ברש"י ומתחילתה היא מדברת עד סופה והן בסיום המגילה "וכל מעשה תוקפו וגבורתו וכו'" נאמר למען נדע מזה גדולות מרדכי כנאמר אח"ז "ופרשת גדולת מרדכי אשר גידלו המלך וכו'" גם מגודל הנעשה בזמן ההוא לידע גודל ותוקף המלך אשר שפך חמתו עלינו ושב מחרון אפו והשיבו אל אויבינו. ומעשה אבות סימן לבנים שאמרו רז"ל נתקיים בהנעשה אז לאבותינו גם לבניהם אחריהם עד כהיום הזה:
הן להיות עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב עם בתוך עם זה הדבר הקשה אשר הכביד את עול גלותינו ואויבינו ימצאו להלשין עלינו בכל עת כהמן אשר אמר ודתיהם שונות מכל עם וכמ"ש בס' יוסף אומץ כי מדתינו להיות משונה מהעמים ולא להדמות להם. וביותר כן במלכי קדם שהיו מושלים בממשלה בלתי מוגבלת כרצונם ואות נפש כאשר אמר מלך עריץ אחד "העם אני" וברוחם החיים והמות ומי יאמר להם מה תעשה ומה גם אשר הוסיף אהוב המלך ויעצו החביב לאמר "ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם" בתוך עם אשר מצאו עון עלינו על פירוד דרכינו מדרכיהם ובמלך קשה ועז שומע ומאמין לכל דבר ודברים כאלה היוצאים מאיש היושב בראשונה במלכות וכבר חרה אף המלך ונגזר עלינו כלה ונחרצה אשר זה כי חיינו ופרינו בארץ תחת מושל כזה בשלום ובהשקט עד כי בא המן עלינו. ועד אז ומרדכי יושב בשער המלך כמו חנניה מישאל ועזריה ודניאל במלך נבוכדנצר הן זה מהשגחת ה' עלינו וביתר שאת ויתר עז להפוך לב המלך עלינו לטובה ולשפוך חמתו על אויבי נפשינו. לכן לידע גודל הנעשה אז לידע תוקפו של המלך הגוזר עלינו ככה מלך אשר אין דבר יוכל לעשות נגד רצונו אין חק אשר יגבול אות נפשו הוא ישמע כי יש עם גרים ותושבים עושים נגד חוקים ורואים בכל אשר יעשו להיות משונה מדרכיו ודרכי עמו זה אשר יגדיל ויפליא הנעשה אז לאבותינו זה דעת האומר כולה תוקפו של אחשורוש:
ומ"ד תוקפו של מרדכי:
גם מרחמי ה' עלינו תמיד כי בכל עת ועת עמד לנו גואלים אנשי השם אשר מצאו חן בעיני מלכים עריצים והמה עמדו לנו בעת צרותינו הליצו טוב בעדינו. ואין דור מעת כי גלינו מארצינו כי לא היו איזה יחידי סגולה קרובים וגדולים ומהם באו לתוקף ועוז כמרדכי היהודי וכנאמר ופרשת גדולת מרדכי וכו':
תוקפו של המן:
כמ"ש למעלה זה אשר עמד נגדינו היה הראש ומשנה להמלך העז הזה לכן סיפור תוקפו של אויב הרשע מגדיל ומפליא טובת ה' עלינו אז:
תוקפו של נס:
כמ"ש בס' יוסף אומץ בטעם מצות הקריאה בפורים ולא כן בחנוכה כי בחנוכה הנס גילה לכל כי הנעשה היה נס נגלה. אבל בפורים מבלי כי נקרא כל הסיבות ומסובבים הנאמרים מבלילה ההוא וכו' לא יפליא בעינינו כ"כ כי מלך כזה ישנה דעתו עבור אהבת אשה טובת שכל. רק אחרי כי נראה בהקריאה במגלת ספר מעשה ושתי ובגתן ותרש ומרדכי השומע ומציל המלך ממות. ובלילה נדדה שנת המלך וכו' מזה נדע תוקף הנס לכן מבלילה ההוא חובת הקריאה למ"ד הנ"ל להראות גודל הנס ולהלכה לקרות כולה להיות גלוי לכל כל התוקף הנאמרים:
ומצוה לקרות בלילה וביום וכל הלילה כשר לקריאת הלילה וכל היום וכו'. עיי' במג"א בסי' תרפ"ז ס"ק א' שכתב אע"ג דק"ש עד חצות במגילה דעיקר מצותו ביום לא גזרו עיי"ש. וזה אינו עולה לדעת רבינו שכתב להלן שאינו מברך שהחיינו ביום נגד דעת התוס' שכתב דמברך שהחיינו גם ביום משום דעיקר המצוה ביום. והנה י"ל דגם לרבינו עיקר מצותו ביום ואפ"ה ס"ל דברכה בלילה מתחילת החיוב פוטר של יום. גם י"ל לדעתו כמ"ש במג"א שם בשם הרא"ם בפי' לסמ"ג דאיידי דחביבא ליה לא אתי למפשע ולא גזרו. והנה יש לעיין בה"ט דבלא קרא עד לאחר חצות הרי נראה שאין חביב עליו כ"כ שעבר על זריזין מקדימין. וצ"ל כשעבר באונס ובאונס גם בק"ש קורא ויותר נראה דגם במגילה כן כמו בק"ש אלא שא"צ לפרשו מאחר שכתב כבר שכהנים מעבודתם וכו' וכמ"ש לעיל דקודמין לכל המצות מזה להקדימו לכתחילה. אלא בעבר ולא קרא במזיד עד חצות תליא בדעת הסוברים שאין קורא כלל בק"ש עי' ברבינו יונה ריש מס' ברכות ובשאגת אריה סי' ב':
ומברך קודם וכו' וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו וכו'. ועי' בהמ"מ ובהגהות מיימוני מהסוברים דעיקר חיוב הקריאה ביום ומשו"ה מברכין שהחיינו גם ביום וכ"כ בתוס' דף ד' ע"א בד"ה חייב דעיקר פרסומי ניסא ביום עיי"ש:
והנה כנראה מסוגיא דמס' מגילה י"ט ע"א נראה דעיקר המצוה ביום שם בבן כרך שהלך לעיר דאמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד אבל אין עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהן וכו' דפרוז בן יומא נקרא פרוז וכו' וברש"י בליל י"ד קודם עמוד השחר עיי"ש הרי בהולך בתחילת היום מקרי כבר פרוז בן יומא דמקצת היום ככולו וכיון שכבר בא לחיוב דיומא ולמה לא בלילה דהוי ממקצת היום דהרי לא כתיב יום בזה ונאמר ג"כ מקצת היום ככולו כשהיה בלילה שם דמיתור דקרא ילפינן דפרוז בן יומא הוי פרוז ומ"ש תחילת היום מתחילת הלילה ועל כרחך דביום הוי עיקר החיוב ומצוה בפ"ע כמ"ש בתוס' ולדעת רבינו צ"ל לפ"ז אף דביום מעיקר המצוה אפ"ה יוצא בברכת שהחיינו בלילה משום דעם כל זה הוי מצוה אחת אף שאין דומה ממש למצות סוכה שכתב בהמ"מ. ועי' בטו"ז בסי' תרפ"ח ס"ק ו' עיי"ש. ומובן מגילה ז' ע"ב ר"א תנא ארבעים זמנין דסעודת פורים בלילה לא יצא משום דנפק"מ ג"כ לענין שהחיינו ביום דעיקר פורים ביומא הוי: