דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה ח
כתבי קודש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשרפם או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכות מרדות, במד"א בכתבי הקודש שכתבם ישראל בקדושה אבל אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם ומצוה לשרפו, כדי שלא להניח שם לאפקורסים ולא למעשיהם, אבל גוי שכתב את השם גונזין אותו, וכן כתבי קודש שבלו, או שכתבן גוי יגנזו. הנה כפל מאבדן ביד וכו' כמ"ש לעיל דכל מעשה בלעדי היד מקרי טלטול מצד ולא הוי רק בגדר גורם ומשו"ה רוחץ בשם על בשרו מקרי גורם ומתיז כלי מתכות מקרי עושה בהל' הקודמת שהוא ביד, ולכאורה ודאי איסורא דרבנן בגורם בכתבי הקודש כמו כן וצ"ל מכות מרדות אינו בגורם כמו בדאו' במלקות דאורייתא ולכן צריך שיהיה ביד לחייבו במכות מרדות.
מפני שאינו מאמין ולא כתבו לשמו וכו'. עי' בס' מחנה אפרים בחידושיו לטור יו"ד הל' ס"ת ובפר"ח בחידושיו להמור"ם בנכתב שלא לקדושת השם אם אסור במחיקה, והנה מדיוק הלשון הנ"ל, י"ל לפמ"ש בכסף משנה מק"ו דר' ישמעאל ממחיקת השם דסוטה נראה דאף דהוי בכלל מחיקת השם רק לעשות שלום לאבינו שבשמים מצוה למחקו, ומ"ש ברמב"ם לא נתקדש השם וכו' רק לפרש דרכי האפקורסים ומשו"ה יש לאבד מעשיהם כי אף השם יתעלה אין קדוש בעיניהם וע"כ נראה שאין זה מהטעם דעומד לשריפה דמ"ש גוי שגונזין ועי' בפ"א מהל' תפילין הי"ג במומר ומסור כן עיי"ש וגוי ודאי ג"כ אין כותב לקדושת השם ועי' במס' גיטין מ"ה ע"ב דסתם גוי לע"ז לא אמרינן ובמין סתמו לע"ז עיי"ש ברש"י אבל דעת הרמב"ם לאו משום מחשבתו לע"ז רק שלא לתת כח למעשיהם וכנראה מק"ו דר"י ור"ט שמובא בכס"מ הנ"ל ועי' עוד מ"ש שם כגון זה מירושלמי במס' מגילה ודבריו ע"ז, ועי' בשו"ת תשב"ץ ח"ר סי' ב' שהאריך בזה ובסי' קכ"ז שם ועי' בח"ב סי' ע"ג.
אבל אפיקורס ישראל וכו' שורפין וכו'. יש לעיין בס"ת שכתבו מין לדעת רש"י דמחשבתו לע"ז אם הוי מדאורייתא בשריפה או כמו כל מילי דע"ז, ולכאורא בדרבנן ל"ש שריפה ולמ"ש ברמב"ם משום שלא ליתן כח וזכר למעשיהם אם נאמר דשלא בכונה איסור מחיקה ג"כ כמו כן מילפותא דר' ישמעאל ממחיקת השם בסוטה, והנה בע"ז צ"ל דהוי בכלל משמשי ע"ז או בכלל תקרובת שנעשה לכבודה, והנה מצד ע"ז לדעת הסוברים דבעי מחשבה בדיבור הוי בכל פעם ספק שלא דיבר רק חושב בלבד וא"כ בנמצא בידו כהאי דמס' גיטין מ"ה ע"ב יהיה ס"ס שמא לא כתבו ושמא לא גילה מחשבתו בדיבורא וצ"ע.