אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי ירמיה לעוו

פרק ו · הלכה א

פרק ו

כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה מן התורה, שהרי הוא אומר בעכו"ם ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלוקיכם. בהל' אח"ז כתב כל המוחק אפי' אות אחת וכו'. והוא לשון הספרי פ' ראה, כי המאבד וכו' לא שנא במוחק ו"ה מהשם ידו"ד שנשאר עוד השם י"ה, ו"ה אינו שם בפ"ע אבל הוא בכלל מוחק אות אחת מן השם ולוקה, אבל גם מוחק אות וכו' בכלל מאבד שם מן השמות וכו' דעכ"פ במוחק ו"ה מידו"ד מאבד שם ידו"ד ומוחק אות וכו' מטעם מאבד שהלאו לא תעשון נאמר באבד וכו' ומפרש בזה הנאמר כל המאבד והביא מקרא ואבדתם וכו' לא תעשון את המוחק אות וכו' שכתב בהל' ב' אח"ז.
ובהגהות מיימוני שם בסי' א', כתב הר"א ממיץ ואם כתב אותיות של שם ולא נתכוין לקדש בכתיבתן אין בהן קדושה כדתניא בהבונה ובמנחות הרי שהיה צריך לכתוב את השם וכו' עד וחכמים אומרים אין השם מן המובחר אלמא דבעינן כונה עיי"ש בספרי עכ"ל, ובסי' ב' שם במכות ובספרי ובה"ג אבל דיו שנטפה על גבי הכתב מותר למחקן שלא היה כונתו אלא לתקן עכ"ל, הנה מדמה מה דפסול לס"ת מותר למחקו ולכאורה היה נראה לחלק דבס"ת בעינן שיהיה נכתב בכונת קדושת ס"ת וגם זה לא מהני דצריך לקדושת השם, ולענין מחיקה אפי' שלא במקומו אסור, ואפי' בשנכתב בלי כונה עכ"פ היה נראה דהוי עם כל זה בכלל לא תעשון וכו' ונראה דס"ל דבעינן בקדושת השם דומיא דאבד וכו' בע"ז דהוי בהנעשה לשם הע"ז וכן לא תעשון וכו' בהנעשה לשם הקדושה, והנה במס' סופרים פ"ה (מ"ג) [ה"ד] ובירושלמי פ' הבונה מפורש כמ"ש בהגהות מיימוני וז"ל היה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה לא כתב בו ד' מוחקו וכותב ה' וכו' עיי"ש, ועי' בס' יראים ובסמ"ג ובשו"ע יו"ד סי' רע"ו, ועי' בר"ן נדרים דף י"ז ע"ב בד"ה ה"ג עיי"ש, ובש"ך בסי' רע"ו ס"ק י"ב שדא ביה נרגא דוקא לצורך תיקון מותר כן עיי"ש, ונראה דעתו שבא לפרש דהאיך נדמה מה שפסול לס"ת לענין איסור מחיקה, ולכן הוסיף דצריך שיהיה לצורך תיקון ולצורך תיקון לא מקרי מאבד ומקלקל כמו בשבת וכיו"ב דהוא כן ולא שייך לא תעשון וכו' בכה"ג, ולכן כשכתב שלא לשם קדושה ומוחק ע"מ להוסיף בו קדושה לא מקרי איבוד ולא תעשון וכו' אבל שלא לצורך תיקון לא כגון שהיה מעיקרא בקדושה רק שאינו במקומו בס"ת או בשם הנכתב בחק תוכות עי' בנוב"י בשם הרמ"ע בסי' ע"ח שאסור למחקו, והנה זה דלצורך תיקון וכו' כתב בהגהות מיימוני הנ"ל בסי' ב' והש"ך צרפם יחד וב' דינים אלו נאמרים במס' סופרים פ"ה (ה"ג וה' זל') [ה"ד וה"ט] ועי' בשלטי גבורים ס"פ שבועת העדות במוחק ע"מ לתקן ומ"ש עוד שם.
וראיתי בס' סדר משנה שהביא ראיה להתיר למחוק לשם שנכתב שלא בכונה ממ"ש הרמב"ם בה"ח והשיג על הפר"ח שלא כ"כ וכתב דאין להקשות על הש"ך שהצריך צורך תיקון שגם בשריפה בשכתבו מין הוי תיקון עיי"ש, והנה למ"ש בפי' צריך תיקון דאז בע"מ לתקן לא הוי מאבד ולא שייך לא תעשון וכו' נראה דוקא באם הוי תיקון בהשם עצמו ולא בדבר אחר, ונ"ל דעיין בשלטי גבורים בס"פ שבועת העדות הנ"ל שכתב מטעם אינו מתכוין במחיקה בכה"ג דהגהות מיימוני הנ"ל עיי"ש שאין להתיר מטעם זה שהרי לא התירו רק בע"מ לתקן אותו השם ולא דבר אחר, והנה בלא"ה שאינו מכוין לא שייך בכה"ג דודאי מכוין למחוק ושא"צ לגופה לא שייך ל"ש רק בשבת בלבד ולא בשאר איסורין כמ"ש הרא"ש במס' שבת, וזה שאינו מכוין על האיסור לא מקרי אינו מכוין בשום מקום רק בשאין מכוין על המעשה ודברי השלטי גבורים צריכין פירוש, אבל בזה מבואר מדבריו דע"מ לתקן לדבר אחר אינו בכלל דברי הגהות מיימוני וש"ך הנ"ל ועיין מ"ש בס"ד להלן בזה הנראה לענ"ד.
אחר שכתבתי ראיתי בס' יד המלך שהקשה למה באיסור נתיצת מזבח ועצי הקדש כתב הרמב"ם דרך השחתה דנכלל בו שלא יהיה ע"מ לתקן ובמחיקת ה' סתם כל המאבד שנראה אף ע"מ לתקן אסור עיי"ש, אבל לענ"ד דלכן נקיט המאבד ולא המוחק משום דבכלל איבוד ומאבד אינו בדרך ע"מ לתקן ועל כרחך בנתיצת המזבח ועצי הקדש דבלשון אחד נאמר אבד וכו' לא תעשון וכו' וכמו משם נלמד דבכלל איבוד אינו ע"מ לתקן וכמו כן בזה וסרה תמיהתו מ"ש זה מזה דשניהם ממקרא אחד נלמד דכמ"ש בשניהם נלמד מלשון אבד וכו' דלא שייך בכה"ג ולכן בחר הרמב"ם לשון כל המאבד וכו', ולכן לא עלה ע"ד השו"ע ופוסקים להביא דעת הרמב"ם לאסור בע"מ לתקן.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה