דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ה
במה יפרדו הצורות זה מזה, והרי אינן גופין, לפי שאינן שוין במציאתן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו, והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה והכל נמצאים מכוחו של הקב"ה וטובו, זה שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר. הנה לא אמר כי כל צורה תקבל מעלה שלה ומצוי מכוחו של הקב"ה בלי אמצעי, רק כתב והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה, וכו' הכל מסיבה למסובב כמו בכל הטבע כי כח יקבל מכח ודבר מדבר שלמעלה ושלמטה ממנו ביושבי מרום רק התחתון מהעליון ולא העליון מהתחתון. ונראה כי מקור מקומו קודש בויקרא רבה פ' ל"א פרשת אמור כשם שהתחתונים צריכין צדקה אלו מאלו כך העליונים צריכין צדקה אלו מאלו וכו' עיי"ש. והנה המלאכים עומדים במעלתם ואינם מקבלים אור חדש רק כמו שהיה להם בראשונה, לכן כתב ז"ל והוא מצוי מכחו וכו' על מציאותו הוייתו וקיומו נאמר כן. והנה דעת רז"ל בבראשית רבא כי כמו כאשר ינהג ה' יתעלה עולמו מסיבה למסובבים רבים, כן ברא העולם ומתחילתו נתן בכח הסיבה להוציא המסובב כנאמר מפורש בתורה "תוצא הארץ וכו' ישרצו המים וכו'," וכן הדבר בברואי מעלה.