דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ו
וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר "אנכי ה' אלקיך" וכל המעלה על דעתו שיש אלקי אחר חוץ זה עובר על לא תעשה שנאמר "לא יהי' לך אלקים אחרים על פני" וכופר בעיקר שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו. אמר וידיעת דבר זה ולא אמר ואמונת דבר זה, כי האמונה השלימה ידיעה בהחלט בנפש הישראלי אשר לבבו אומר לו ונפשו בקרבו תגיד כי ה' הוא האלקים "ברכי נפשי את ה'" "חלקי ה' אמרה נפשי" כן הוא בכל נפש ישראל ההולך בתום לבבו "לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני" ישעי' מ"ה, וכ"כ במקו"א בהידיעה בהרגשה, כי אמונה בה' נשרש בנפש בלתי נשחתה כמו האהבה לאביו ולאמו, ואלה הקדושים אשר מסרו נפשם עבור ה' ודתו לא היו חוקרים, לרובם נשים ועמי הארצות לאלפים הטילו נפשם מנגד עבור כבוד ה' הן זה עדות על ידיעת ה' בהרגשת הלב ונפש, "אלקים עשה את האדם ישר וכו'" ועמ"ש במקו"א בזה - ואנכי ה' אלקיך נחקק בלבב כל ישראל הבלתי נשחת ולא דרך סטים לו, הולך בתום במעגלי התורה וכל באיה יראו אור בלבבם אור בהיר כחמה, לכן בחר רבינו הרמב"ם ז"ל לומר וידיעת דבר זה וכו'.
מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלקיך וכו'. לא לחינם נראה ה' יתעלה לאבותינו בכבודו ובעצמו כי אם למען תהיה המראה הגדולה הזאת למשמרת עולם אשר ראו בעיניהם ולאבותינו היה ידיעה כנאמר "אתה הראת לדעת וכו'" ולנו מאבותינו ידיעה זאת בקבלה איש מפי איש מאבותינו שראו ושמעו כבודו יתעלה מדבר עמהם וא"כ כפלים לתושיה לנו ידיעה בנפש וידיעה בקבלה לכן בחר בצדק וידיעת דבר זה וכו' ומ"ע לידע ולא יסור מלבבינו.
הנה אנכי ה' אלקיך, שמענו מסיני מפי ה', אנכי ה' וכו' אנחנו רואים בכל עת ורגע בהטבע המעידה על כל זאת, ואנכי וכו' כמ"ש נחקק בכל לב לא נשחת כמו כל הרגשות הנולדות עם האדם כמו אהבתו לאביו ולאמו ולמטיבים לו וכיו"ב, וכמו להאדם הטבע תצוה אותם לשמוע בקולה ולהנות ממנה ולהיות לעבד ולבן לה, ביתר שאת מכל זה לאדון העולם והטבע, ואשר בהתגלותו יתעלה זה אלפים שנים ע"י התורה והעולם ולא לחינם נראה הדר כבוד ה' ולכן אנכי וכו' מצות עשה וצווי על הידיעה בזה, ועי' מחלוקות הבה"ג ורמב"ן עם הרמב"ם בזה אם אנכי וכו' בכלל מצות עי' בעשין בס' המצות מצוה א' עיי"ש כתבו ז"ל שהוא עיקר ושורש ולא מצוה, אבל כנראה דעתו ז"ל אף שגם הוא שורש ועיקר כמ"ש שנקרא כופר בעיקר, אבל ע"י התגלות השכינה וכיו"ב שכתבתי שנקרא עבור הנאמר ידיעה הוא מ"ע, ובמ"א הרבתי מילין לבאר כי ההרגשה שורש כל הידיעות ופי' בזה "ועל לבם אכתבנה" אשר ממ"ש שם יאירו דברי הרמב"ם ז"ל לעינינו, ועי' בס' מצודות דוד לרדב"ז עיי"ש ומ"ש נראה לענ"ד.
והנה ראיתי בספר סדר משנה שכתב דבן נח בלתי מצווה על אמונת מציאות ה' וכתב דלא מצינו רמז מקרא דילפינן ז' מצות להם על זה עיי"ש, ובמחילת כ"ת אינו עולה על דעת שיהיה הב"נ מצווה על עבודה זרה ולא שיהיה כופר בה' ובגמ' מספקינן במס' סנהדרין ע"ג אם הב"נ מחויב על קידוש ה', ובקרא ויצו ה' וכו' אשר משם מצאו רז"ל ז' מצות ב"נ הן בויצו ה' וכו' כמו אנכי וכו' שהיה בהגלות כבודו יתעלה וכמ"ש כל זה בידיעה אשר התורה והטבע תצוה ע"ז ועי' ברמב"ם בהל' מלכים בפ"ח הל' י"א כל המקבל ז' מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי או"ה, ויש לו חלק לעוה"ב, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי או"ה ולא מחכמיהם עכ"ל. הנה נראה דלא כדבריו ז"ל, ומה שסיים ולא מחכמיהם מסכים כמ"ש כי החכמה והכרה בהשתכלות הטבע תגיד כן וכמ"ש האדם מוכרח מהטבע לשמוע בקולה והחוטא נגד זה חוטא נגד הטבע וביתר מזה נגד אדון העולם יתעלה.
וכל המעלה וכו' חוץ מזה עובר בל"ת שנאמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פני וכו'. ובמפרש שם על פני, כלומר בעוד שאני מצוי וכבודי מלא העולם כמו שאמר הנביא העם המכעיסים אותו על פני עכ"ל, ובמהרש"ל בביאור לסמ"ג מצות לא תעשה א' שפי' דעל פני נאמר על האיסור להעלות על דעתו שכתב הרמב"ם דבמחשבה שלא תעלה כן דהוי לפני הבוחן המחשבות לנגדו, - דבלא על פני היינו מפרשים שלא יהיה לו ע"ז בתוך ביתו, ועי' במכילתא שהביא בסמ"ג שם אבל לשון ואין מקרא יוצא מידי פשוטו שנראה דהוי לשון המכילתא כנראה מדבריו אח"ז, ובמכילתא שלפנינו לא נמצא כן, ועיין ברמב"ן בסה"מ ל"ת ה' שכתב דלא כהמכילתא דנראה דלא יהיה לך על קיום הע"ז רק על הקבלה הע"ז על עצמו עיי"ש וכמ"ש הסמ"ג אף המכילתא בדעת הזה, ונראה כי הרמב"ן לא היה בגירסתו כ"כ האי אין מקרא וכו' בהמכילתא.