דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה ב
בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא בלע מצה ומרור כאחד ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא שהמרור טפילה למצה כרכן בסיב וכיו"ב ובלען אף ידי מצה לא יצא. הנה בלע מצה נראה דהוי גם הנאת גרונו שהיה בפיו אלא שלא לעסה וכרכן בסיב לא הוי הנאת גרונו כלל ומזה לר"י במס' חולין ק"ד דס"ל דחייב בהנאת גרונו. אבל בהנאת מעיו אינו חייב דכמ"ש במל"מ בהל' יסודי התורה מצוה ואיסור שוין ועי' במל"מ בפי"ד ממאכלות אסורות המצוין כאן. ובבלע מצה ומרור כאחד וכו' עי' בפר"ח בסי' תע"ה ס"ק ג' שאפי' אינו נוגע המצה בפיו כלל אפ"ה יצא כמ"ש רבינו בפ"ג מהל' שאר אבות הטומאות והוא מתוספתא באוכל בשר נבילת עוף טהור כרכה בחזרת ובלעה טמא בסיב ובלעה טהור וכתב בר"ש ובכ"מ במאכל מין במינו אינו חוצץ עיי"ש מובא במל"מ בפי"ד ממאכלות אסורות הנ"ל עיי"ש. וראיתי ברמ"ך שכתב בבלע מצה הואיל ואי בעי מצי לטעום הוי כל הראוי לבילה וכו' עיי"ש ולענ"ד כמ"ש דהוי טעימת גרונו בבלע ולמ"ש ברמ"ך באיסורא ג"כ נאמר כן ויקשה לחלק. גם מ"ש ז"ל משום מין במינו אינו חוצץ יש להבין דעכ"פ לא הוי הנאת גרונו וצ"ע: