דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה יט
המפרש בים והיוצא בשיירא תוך שלשים יום זקוק לבדוק קודם שלשים יום א"צ לבדוק. ואם דעתו לחזור קודם פסח צריך לבדוק ואח"כ יצא שמא יחזור ערב פסח ביה"ש ולא יהיה לו פנאי לבער. ואם אין דעתו לחזור א"צ לבדוק. וכן העושה ביתו אוצר תוך וכו'. ועיין בב"י בסי' תל"ו דהביא ר"ן בשם ירושלמי בספק אבל בודאי אפי' מר"ה צריך לבער וכתב שאין נראה כן בבבלי דאיתא אין זקוק לבער ולא אמרינן אין זקוק לבדוק משמע קודם ל' אפי' בחמץ ידוע אין זקוק לבערו שעשהו כנפל עליו מפולת דסגיא בביטול עיי"ש ובד"מ. נראה מזה דחמץ לא מקרי אתחזק דאל"כ בכל פעם הוי כחמץ ידוע בביתו. והנה לומר למ"ש רבינו שמא יבוא ביה"ש ובספק הוי ס"ס הרי בירושלמי אינו מפרש משום ביה"ש. ואם נאמר דאתחזק תליא בס"ס נגד חזקת איסור עי' בסי' ק"י ביו"ד ועי' באתחזק בס"ס בדרבנן עיי"ש ולירושלמי דאינו מפרש משום ביה"ש לא שייך לומר כן ולבבלי לדעת רבינו שמא יבוא ביה"ש אם נאמר דהוי אתחזק וכמ"ש לעיל עכ"פ בשימש בו הוי אתחזק ואם כן תליא בס"ס באתחזק בדרבנן וכמ"ש ואפי' באתחזק שייך ס"ס שמא נאכל וכיו"ב: