אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה י

הלכה ח

הניח תשעה ציבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם חמץ אם מצה נטל ונכנס לבית בדוק צריך לבדוק שכל הקבוע כמחצה על מחצה. ובראב"ד השיג עליו דלענין בדיקה הוי ספיקא דרבנן עיי"ש:
ובכ"מ בשם הרמ"ך לדעת רבינו משו"ה צריך בדיקה לחומרא משום דבעידנא דאתילד ספיקא אם הוא חמץ או מצה הוי איסורא דאורייתא הילכך בעי בדיקה דספיקא דאורייתא לחומרא עיי"ש ובס' הרמ"ך. והנה למ"ש בתוס' פסחים ט' ע"ב בד"ה היינו ט' חנויות דלענין שהביא עכבר לבית ונמצא קבעי אי שרי לאכילה אי לאו עיי"ש. אבל רבינו שכתב לענין בדיקה ואין דנין מתחילה על הפת לענין התר רק לענין בדיקה. ונראה משום דנפק"מ שאם ימצא אח"ז אם יהיה מותר הרי כדנין מתחילה ע"ז אף שאינו בפנינו עוד. וגם שאם ימצא צ"ל לחומרא וא"כ הוי סתירה מבדיקה לאיסורא וכמ"ש בפ"א במס' ביצה בספק נגד דאורייתא ודרבנן בדבר אחד גם לדרבנן אזלינן לחומרא:
ובהמ"מ בשם הרא"ה דכיון דעשהו על הספק אזלינן לחומרא בספק בדרבנן עיי"ש. ועיין בשו"ת ריב"ש בסי' קצ"ב בבדיקת עופות שהתורה צוה לבדוק אפי' נגד מעוטא עיי"ש. ונראה דלענין בדיקת חמץ אין לנו גלוי אלא על ספק שהחמירו ולא ברובא. ועי' בהפלאה במס' כתובות ט"ו בזה לענין דאורייתא ובחי' למס' חולין כתבתי בזה עיי"ש. ועי' מ"ש בהל' ברכות פ"ו הט"ו בענין נט"י בספק ידים למה למ"ש הרא"ה בספיקא לקולא עיי"ש. ועי' במגיני שלמה מה שכתב בזה עיי"ש. ובמרכבת המשנה כתב דלרבינו ספק קבוע מתורה לחומרא משא"כ שאר ספיקות ומשו"ה כתב אח"ז בהי"א שאין כאן קבוע עיי"ש. ובמ"א כתבתי דלכאורה יקשה לרבינו דספיקא מדרבנן לחומרא למה ראו להחמיר בקבוע דהוי חידושא ומסברה רובא. אלא דבקבוע הוי איקבע איסורא ומדאורייתא לחומרא גם לדעת רבינו. ועם כל זה דבר זה נגד כל שאר הראשונים ז"ל דס"ל בכל ספיקות מדאורייתא לחומרא אפ"ה בדרבנן מקילין בספק ונראה ביותר לפי מ"ש הרא"ה וכיו"ב הנ"ל במג"ש עיי"ש ובכמ"ש אח"ז אמנם למ"ש בה"ג להמג"א חמץ אתחזק ולמ"ש במקור חיים מצוי עיי"ש ואם נאמר דחמץ אתחזק לא שייך לומר מ"ש הרא"ה לומר דנעשה על הספק. ואם נאמר דלרבינו לא הוי אתחזק יקשה כמ"ש שם א"כ כיון דס"ל ספיקא דרבנן מתורה לקולא א"כ בדיקה וביטול לשאינו ידוע וספק אם הוי בבית מדרבנן ובגמ' אמרינן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגיא דנראה דביטול צריך מדאורייתא:
והנה לכאורה במקום שמכניסין שם חמץ הרי היה חמץ בודאי שם ובשאין מכניסין א"צ בדיקה כמפורש במשנה ריש פסחים אלא דנראה דמקום שאין מכניסין שא"צ בדיקה פי' שאין מהדרך להכניס שם חמץ כנראה שם דף ח' ע"א אבל בשדרכו להכניס אף דלא ידעינן שהכניס שם צריך בדיקה. ועל אופן שהכניס בודאי הוי אתחזק לכו"ע אלא בלא נודע וא"כ מדאורייתא ביטול בכה"ג שהיה שם בודאי דאתחזק אבל בדרכו להכניס מדרבנן אף דלא אתחזק. ונראה דדעת רבינו דצריכין לחלק בין חיוב בדיקה בראשונה לבדיקה דהשתא וכה"ג שכתב בהי"א דהוי לתלות שלא הובא בבדוק וא"כ שאני מתחילת חיובו בבדיקה ובהי"ב פסק כהסוברים דלא הוי כה"ג לתלות בו וכעין זה כתב במגיני שלמה דמשו"ה החמיר בספק משום דמאי שנא מבדיקה מתחילה לדהשתא עיי"ש. וא"כ שיש עילה לחלק מקילין בדרבנן ומ"ש במל"מ בספק על לב' שבילין כבר עמד ע"ז בהמ"מ עיי"ש. וכמ"ש המג"א בסי' תל"ז ס"ק ד' וכמ"ש בב"י לחלק לענין לברורי ע"י שאלה דחמץ אתחזק איסורא ורבינו השמיט בהי"ז דאם המשכיר כאן דצריך לשאולי היה נראה דלא ס"ל דהוי אתחזק איסורא והרי כמ"ש לעיל על כרחך לרבינו איכא דהוי אתחזק. וי"ל לדעת רבינו דכיון דקיי"ל חזקתו בדוק הוי כהאי דאיתא במס' חולין פ"ג בד' פרקים בשנה המוכר צריך להודיעו אמה מכרתי וכו' ושם תנא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע ועיין ברא"ש שם ובמס' בכורות כ"א ע"ב כיון דאיכא איסורא אודועי הוי מודע ליה. ולמ"ש ברא"ש במס' חולין לחלק באתחזק על הלוקח לישאל ובלא אתחזק על המוכר להודיע עיי"ש. אבל כיון דחזקתו בדוק אף דאתחזק כשאין אתחזק. ועיין מ"ש בהל' י"ט:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה