דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות דעות· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה א
הואיל היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים וכו'. דעת רבינו שמה שאסרה התורה אבדון הגוף בכלל ובפרט ואפי' במקום ביטול שמירת שבת ויו"כ וכיו"ב ביש בו סכנה כמ"ש רז"ל מוטב שיחלל שבת אחת לשמור שבתות הרבה ודרשו וחי בהם הכל עבור שמירת הגוף מביא לשמירת הנפש ולכן בג' עבירות יהרג ואל יעבור כי בעבור יסודי התורה בנפול הסיבה מה לחיי הגוף הנוגע ומנגד לחיי הנפש, ומדברי רבינו דחיי ושלימות הגוף והנפש נאגדים זה בזה והשומר נפשו ישמור גופו עבור נפשו, ועי' במס' שבת ל' ע"ב נר קרויה נר ונשמתו של אדם קרויה נר מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקב"ה, וברש"י שם לאו מהכא יליף חילול שבת דפקוח נפש נפקא לן מוחי בהם וכו' אלא להטעימן הדבר באגדה וכו' עיי"ש, והן בזה נכלל דברי רבינו לכבות נר של בו"ד מפני נרו של הקב"ה הגשמי עבור הרוחני ונשמת אדם אשר דבוקה בה' ובתורתו היא אך היא נרו של הקב"ה ובכלל מאמרם ז"ל במס' יומא פ"ה מוטב לחלל שבת אחת לשמור שבתות הרבה ואף דאמרינן דשמואל דאמר וחי וכו' עדיפא מכולם עם כל זה גם לשמואל בטעם הזה מודה.