דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות דעות· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ב
וכיצד היא רפואתם מי שהוא בעל חמה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל וילך בדרך זה זמן מרובה עד שתעקר החמה מלבו ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזים לובשיהם וכיו"ב אלו עד שיעקור גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית שהיא דרך הטובה ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו. ועל קו זה יעשה בשאר כל הדיעות אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני וינהיג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה והיא מדה בינונית שבכל דעה ודעה. ובפ"ה מפי' לאבות בח' פרקים שם מדמהו להגוף כשיצא משויו כי נעמוד כנגדו בהפכו כמו במי שיגבור עליו החום שנרפאהו בקור עיי"ש, אף כי הבדל גדול ממעשה הרופא לחולה בעת חוליו אשר החום נגד טבעו כמו הקור הגדול ולשעה יקח החולה ויחליף הקור בהחום לבוא להשיווי, והן גם לפי דברי עצת הרופאים והנסיון יעיד כי רק לאט לאט יובא האדם מאשר הורגל בו לעשות ההיפוך ממנו, וכן יקשה לרשע להיות בפעם אחת חסיד, ולשיכור שלא ישתה מאומה, אבל נודע כמו כן בנסיון כי יקל לאדם שלא לנגוע בתאוה ולהפסיק בה אחרי כי טעם טעמה, לכן הזהירו רז"ל על הראיה בדברים המתאוים כי מביאה לידי מעשה בדברי יצר כי הראיה התחלות התאוה וההפסק יקשה ביותר, כאשר יעצו רז"ל לנזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב, אמנם כל זה בלמנוע מעשים מלעשותם ורבינו ז"ל כותב "ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות" ובח' פרקים שם כתב דכילי שיפזר הרבה עיי"ש, אמנם שם לא דיבר רבינו מחכמים איככה יזהירו על ככה רק על האדם בעצמו אם הוא המזהיר ומוכיח לנפשו שיגבור על יצרו לבחור הקצה האחר, כי הבדל גדול בין חכם המזהיר לאדם כי תעיר נפשו בקרבו, כי להחכם לא ישמע ולא יטה אוזן אם יבקש קשות ממנו ולא יפן לשמוע בקולו, אבל האדם בעצמו אשר חס על כבוד קונו ויקרת נפשו יעצו בכל דבר ודבר לבחור הקצה להיות תמיד מנגד דרכו הרעה אשר בחר מקדם, וכאשר נשכיל בלשונו בח' פרקים שכתב "וצריך שנביאהו לפזר" ולא כתב וצריך שנצוהו על פיזור כאשר כתב שם בנדיבות עיי"ש, כי עצתו להער ולהראות לו מעשים הטובי' ויקרתם, ובטבע מעשים גדולים מעירים ביותר אף ללב רע ממעשים אמצעים כי הרגשה לטוב תמצא מקום גם ברשעי ארץ כנודע משודדי ליל שנראה בהם לפעמים נדיבות ורחמנות, ונודע כמה רשעים על כי ראו מעשים גדולים מקדושי עליון הפך לבבם לטוב לכן העצה שנמשיכהו לקצה האחרון גם במעשים טובים ולא כי נצוהו על ככה, ולכן פה בהל' דיעות שמדבר ממה אשר נצווהו עזב המשל מפיזור לכילי רק סיים "ועל קו זה יעשה בשאר כל הדיעות" כי הוא בעצמו יעשה כן מבלי שנצוהו על ככה.