אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות דעות· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודיעה מכל הדיעות שיש לו לאדם והיא הדיעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שוה ואין קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו החכמים הראשונים שיהיה אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם בדרך אמצעית כדי שיהיה שלם בגופו וכו'. לפיכך וכו' כל השם וכו'. במס' מועד קטן דף ה' ע"א ובמס' סוטה ה' ע"ב אמר ריב"ל כל השם אורחותיו בעוה"ז זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר "ושם דרך אראנו בישע אלוקים" תהילים נ' אל תיקרי ושם אלא ושם דרך עיי"ש.
מסכים עם מ"ש רבינו להלן בויהי דוד משכיל וכו' כי אחרי כי יעשה האדם אשר בידו לעשות עליו לקוות על ישועות ה' אבל בלעדיו כל מעשינו לשוא ובירושלמי במס' חגיגה פ"ב מ"א בגמ' שם התורה הזו דומה לשני שבילים אחד של אור ואחד של שלג היטה בזה מת באור היטה בזה מת בשלג מה יעשה יהלך באמצע עכ"ל ובאבות דר"נ סוף פ' כ"ח ר' יהודה בן אילעי אומר כל העושה ד"ת עיקר ודרך ארץ טפל עושין אותו עיקר בעולם הזה דרך ארץ עיקר וד"ת טפל עושין אותו טפל בעוה"ז, משלו משל למה הדבר דומה לאיסטרטיא שהיא עוברת בין שני דרכים אחת של אור ואחת של שלג אם מהלך כנגד האור הרי נכווה באור ואם מהלך נגד שלג הרי הוא לוקה בצינה, כיצד יעשה ילך בינתים ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה עכ"ל.
והנה הדרך האמצעי אשר בחרו החכמים חכמי התורה ודרך הקודש יקרא לו, אבל בדבר גשמי אשר לפני עינינו לא ידע האדם האמצעי האמתי כנודע, ומה גם בדברים אשר לא יראו בעין בשר רק בשכל צח ובהיר כאשר המה תכונות הנפש ודרכי האיש ומי ידע להגביל לאמר פה האמצעי פה תעמוד ולא תסוב לא לימין ולא לשמאל, וכן מצאתי בעיקרים מאמר ג' פ' ד' עיי"ש.
גם יש לשאול באיזה דרך נמדד האמצעי, כי נוכל לומר בגדר האמצעי אם אינו כועס רק בעת הראוי לכעוס, אבל בעת הראוי לכעוס כגון להציל העשוק מעושקו או להציל נפשות כועס בכעס גדול כראוי לזה, וא"כ לא הלך בדרך האמצעי רק מצד אחד בהדבר אשר כעס עליו אבל מצד הכעס תפס בקצה לכעוס בכעס גדול, ואם נחליט כי כל דבר טוב רק כשהוא בדרך האמצעי נמצא סתירה כזאת שכתבתי בגדר האמצעי.
גם עוד לשאול דכמ"ש רבינו פה וביותר בפ"ה בח' פרקים המעשים הטובים השוים הממוצעים בין שתי הקצוות ששתיהן רע האחד מהן תוספות והשנית חסרון וכו' עיי"ש, וזה נגד רבותינו ז"ל כי כל תכונות הנפשות טובות מעצמותן כי ממקור עליון מקום קדוש יחצבון ולאדם להקדישן ולהרימם וגם להוריד מטה המדה היקרה כמ"ש בטור או"ח סי' א' וברבינו יונה במס' ברכות ונמצא כן הרבה בגמ' ומדרשים מסכים לזה, ואין רע בטבע וביותר מזה בנשמת אדם רוח עליון, וכן גם הקצוות מונחות בכח הנפש כח כביר ומרום.
ועל שאלה הראשונה נאמר, כי מצינו לשון תוך ואמצע שאינו אמצעי ממש עי' אונקלוס ובמזרחי בראשית פרשה א' בתוך המים, ובמהרי"ט שו"ת חלק אה"ע סי' ח' ובמל"מ בפ"ג מהל' אישות הי"ד עיי"ש, גם לשון שוה הכונה מזה הנכונה וראוי ולא שוה בשוה ממש, ורק ענינו לבחור הגדר האמצעי לפי יכלתינו ומה אשר אין ביכולת האדם לבחון ע"ז נאמר "התורה הזו וכו'" כי התורה תערוך לפנינו הדרך האמצעי אשר נלך בו "אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע" ובשכלו יבקר אשר נסיונו יגיד לו וישמר נפשו "ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה" כנאמר באבות דר' נתן הנ"ל.
ועל השאלה השניה ושלישית נאמר, כי הקצוות רעות כשאינם משתמשים לבוא לאמצעי אבל אם הקצה יבוא להאמצעי אז גם הקצה דרך קודש לו כי אין רע יורד מלמעלה וכעס גדול להורג. נפש כמ"ש רז"ל על נקמה בעידנא גדולה היא, גם להורג נפש הכעס בקצה האחרון לדונו ביסורין קשין להרוג בניו וכיו"ב רע הוא כמ"ש רז"ל ברור לו מיתה יפה.

כדי שיהיה שלם בגופו. בלתי מובן למה בחר רבינו לומר שלם בגופו ולא שלם בנפשו והנראה כי נשא למשל אחר זה שלא יהיה בעל חמה נוח לכעוס וכו' ולא כמת וכו' וכן לא יתאוה וכו' וכן לא יהיה עמל וכו' ולא יקפוץ וכו' ולא יפזר וכו' ולא יהיה מהולל וכו' כלומר מעשי הגוף ותכונתו כי מתכונות הגוף ומעשיו תשלם הנפש ותכונותיה, ושלמות תכונות הגוף המביאה לשלימות הנפש ותכונתה והעמיק להעיר בזה על תכלית מצות המעשיות.

ודרך זו היא דרך החכמים כל אדם שדיעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם. עי' במס' אבות בברטנורא שכתב לפרש שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם על הדרך האמצעי עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות דעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה