דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק יא · הלכה טו
נטל את הלולב וכו' אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול לולב וכו'. עיין בתוס' במס' סוכה דף ל"ט ע"א בד"ה עובר שכתבו שאין לברך קודם שיטול כדאיתא במס' מנחות ל"ה תפילין מאימתי מברך עליהן וכו' עיי"ש ועי' בסי' תרנ"א סעיף ה' ובטו"ז ומג"א שם:
בראב"ד שם ובין כך ובין כך קשיא לי על אכילת מצה ועל אכילת מרור וכו' עיי"ש ור' דוד עראמ"ה ז"ל בפי' כתב התירוץ היותר נכון אצלי (שתפיו) [שתפסו] לשון הפסוק שאמר על מצות ומרורים וכן היה מצותם בזמן בית המקדש לאכלן ביחד כמו שאמר הרב הלכות חו"מ פ"ח ולפיכך תיקנוהו בעל דעיקר פרסומי ניסא ליקח לישנא דקרא היכא דאפשר עכ"ל:
וכך הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק כמו שיתבאר במקומו. וממ"ש רבינו בין שבדק לאחרים וכו' נראה דס"ל דשליח ג"כ מצי לבטל ומשו"ה הוי הבדיקה גם בשביל האחרים ביטול ג"כ ועי' בהמ"מ בפ"ד ה"ב מהל' חמץ ומצה בשם העיטור כן ועי' בר"ן בפ"ק דפסחים ובשו"ע בסי' תל"ד ובב"י שם ובמג"א בשם הב"ח בס"ק ט' עיי"ש ולא הזכירו שדעת רבינו כן כנראה מדבריו וי"ל שמשעה שגמר בלבו וכו' קאי על שבדק לעצמו דעל שבדק לאחרים בלא"ה מברך בעל וכו' וא"כ ליכא למידק מזה:
אמנם לכאורה נראה להיפוך מלשונו משעה שגמר לבו לבדוק נעשית מצות הביעור דנראה משום שמחזר לבדוק הוי גלוי דעת על הביעור. ולפ"ז יקשה מאי דאי' הבודק צריך שיבטל הרי ממילא הבדיקה הוי ביטול וברש"י הבודק וכו' בלבו סמוך לבדיקה מיד ואומר כל החמירא וכו' עכ"ל וי"ל דמפרש דאף דבדיקה הוי גמר בלב לביטול מ"מ הוי דברים שבלב וצריך אמירה וכו' ועיין בזה בר"ן ובב"י בסי' תל"ד ועיין בטור בסימן תל"ו שכתב דאמירה לא הוי מתקנת החכמים ועיין בירושלמי והעירו ע"ז. ועיין בשמן רוקח לאאמו"ז הגאון ז"ל דאף דמדאורייתא בלב סגיא תיקנו האמירה להזכיר על הביטול עיי"ש. ועיין מ"ש ז"ל באיסורא הוי לא בגדר דברים שבלב דהוי אומדנא דמבטל ובר"ן שכתב דשניהם מדרבנן ומדאורייתא באחד בבדיקה או בביטול סגיא עיי"ש ולרבינו בבדיקה הוי ג"כ ביטול. והנה אם נאמר בשליח לא מהני ביטול וא"כ שייך בדיקה בלא ביטול בכה"ג דע"י שליח. אבל יש לומר בשאינו נמצא בבדיקתו ואין ידוע לו מדאורייתא לא הוי מצוי אף בלא ביטלו ולכן לקצת הבדיקה בלתי מועיל מהתורה די"ל שאינו מבטל רק מחפש המצוי (ופרורין כדאיתא בגמרא ממילא בטילי) והנמצא יאכלנו או ימכרנו וזה דאיתא בגמרא שמא ימצא גלוסקא יפה וכו' ולכן הבודק צריך שיבטל וי"ל דרבינו כ"כ אחרי התקנה דצריך לבטל הבדיקה ביטול ונפק"מ השתא לדינא בבדק ולא ביטל. וגם בלא"ה יש לעיין ע"י השליח ג"כ נאמר בזה דמשוי שליח לבדוק הוי ג"כ הביטול ממנו כמו דאיתא בירושלמי קטן שתרם ואביו אימן לידו לא הקטן הגורם אלא אביו שאימן ע"י. וכמ"ש במג"א שאין לבטל השליח אם לא שמשוי בפירוש על הביטול לשליח וא"כ בלא"ה שייך הבודק צריך שיבטל וכו' אף אם נאמר דמהני ביטול ע"י השליח: