דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק י · הלכה יא
הרואה ת"ר אלף וכו' ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר וכו' חכם הרזים וכו'. עיין בכ"מ למה נקיט רבינו בא"י וכתב דכעולא דאמר נקטינן דאין אוכלסא בבבל והקשה מר' חנינא דבריך וכו' על רב פפא וכו' חכם הרזים דהוי בחו"ל וכתב דס"ל כעולא דפליג עיי"ש:
ועיין בצל"ח שכתב דחכם הרזים כדאיתא שם שאין דעותיהן שוות וה' יודע דעת כולם. מנין ת"ר אלף כולל כל החכמה בבני אדם לרבויים ודוקא בא"י דאוירא מחכים ולא בבבל ור' חנינא אשר ראה חכמת לב רב פפא וכו' גדולה שכוללת הכל בירך גם בבבל עיי"ש ועי' בעין יעקב שמפרש שאין אוכלסא בבבל שלא זכו לזה עיי"ש נראה ששם בלתי מצוי רבוי כ"כ ביחד ולזה לא שייך נקטינן וכו' וכמ"ש בצל"ח מובן ונראה כי בא"י משם תצא תורה ולה היתרון בסמיכה ועבור השנים וכיו"ב גם בברכה זאת ידה עליונה על שאר הארצות:
מלכי ישראל אומר שנתן מכבודו וגבורתו ליראיו מלכי או"ה מברך שנתן מכבודו לבו"ד. בגמ' שלפנינו איתא מלכי ישראל שחלק מכבודו וכו' מלכי או"ה שנתן מכבודו וכו' לא נאמר וגבורתו והחילוק בישראל נאמר שחלק ובאו"ה שנתן וכמו"כ בחכמי ישראל נאמר שחלק ובחכמי או"ה שנתן עיי"ש בגמ' נ"ח ע"א ובשו"ע בסי' רכ"ד כמו שלפנינו בגמ':
והבדל בין נתן ושחלק מובן כי החלק מורה ביותר בערך להדבר שנחלק ממנו אף כי חלילה לומר שווי וערך לכבודו יתעלה עם כל זה מדרך הלשון כן כמ"ש ז"ל דברה התורה כלשון בני אדם ולשון רבינו וגבורתו במלכי ישראל אשר להם הגבורה מה' אשר עושה חיל והוא הנותן עוז כנאמר החל רוח ה' לפעמו וכיו"ב הרבה אשר רוח ה' החליף איש לא נודע לגבור בארץ לאיש חיל: