אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו

פרק י · הלכה ב

הלכה א

וכן הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו וכו' ואם ראהו לאחר י"ב חודש מברך בא"י מחיה המתים הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחילת ראייתו מברך שהחיינו. עיין בשו"ע או"ח בסי' רכ"ה סעיף ב' מי שלא ראה את חבירו מעולם וכו' אע"פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך שהחיינו וכו' ועיין במג"א דכיון שלא ראהו אינו אוהבו כ"כ עיי"ש:
ועיין בטור או"ח בסי' תל"ב בבדיקת חמץ שכתב ובעל העיטור כתב איכא מאן דמברך שהחיינו דהא מזמן לזמן קאתי. ואיכא מאן דאמר דלא בריך דהא לא קבע ליה זמנא דהא מפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפי' מראש השנה צריך לבדוק ומסתברא רשות היא ומאן דבעי מברך וא"א הרא"ש כתב שאין מברך שהבדיקה היא צורך הרגל ואסמכינן אזמן דרגל עיי"ש. ובב"י שם הקשה דמספק לא לברך וכתב דיש להקשות ממאי דאיתא במסכת עירובין על קרא חדתא רשות ותירץ דקים להו שהיה מתחילה התקנה לברך באם ירצה עיי"ש:
והנה בטעם מחלוקת הנ"ל י"ל דהנה בקרא חדתא וכיו"ב דמברכין על הבא מזמן לזמן נראה דאין הברכה על הדבר רק על הזמן שכן ענין הברכה שהחיינו וכו' לזמן הזה. ובכל חילוק הזמן הניכר ונפרד ע"י הדברים יחדשם הזמן קבעו ברכה על הזמן וכן קראו רז"ל ברכה זו אומרים זמן דנראה דעיקר הברכה על הזמן ולא על הדבר רק ע"י הדבר ניכר ונראה הבדל חלקי הזמן ועל כל הבא מזמן לזמן קבעו ברכה על חיותינו עד הנה. ולפ"ז י"ל כמ"ש ז"ל בבדיקת חמץ דשייך לפעמים בר"ה וא"כ אינו דבר הנקבע בכל פעם בזמן ולא הוי מזמן לזמן תמיד. אבל כל דבר דלא שייך לומר דמשום שמחה על הגעת הדבר בלבד תיקנו ברכה זאת דלא מסתבר לומר שיהיה עיקר הברכה על שזכה לאכל ולראות קרא חדתא רק על הזמן חיותינו מברך כמ"ש. אבל במצוה שמצינו מי שהקריב מנחות בפעם הראשון מברך שהחיינו במסכת ברכות דף ל"ז ע"ב או בלא הביאו ימים רבים זה המברך על שזכה לקיים המצוה נ"ל דלא על הזמן בלבד מברך רק על המעשה המצוה בעצמה בעשות אותה ונפק"מ דאם מברך רק על הזמן בלבד צריך שיהיה מזמן לזמן כמו במברך על חבירו בלא ראהו והכירו מעולם וא"כ בפעם הראשון לא הוי הבדל בין זמן לזמן דהפרד מזמן לזמן צריך התחלה והפסק ואח"כ התחלה וזה לא שייך בפעם הראשון אבל במצוה די"ל דמברך שהגיע לעשות הדבר מצ"ע וע"ז מברך שהחיינו י"ל כן למ"ש אפי' בפעם הראשון וזה י"ל טעם הסוברים שיברך בביעור חמץ שהחיינו אף דלא הוי כ"כ מזמן לזמן דימצא דאפי' מר"ה יברך מ"מ יברך שהחיינו דהוי על הדבר מצ"ע דבכה"ג שייך לברך בכל עת ועת וי"ל דה"ט דמחלוקת הנ"ל וטעמא דמברך על רעהו צריך שיכירו מתחילה ואף דלראות אדם גדול דהוי בגדר מצוה וי"ב דשייך הברכה על הדבר לא חילקו בזה.
והנה רבינו לא כתב דצריך שיכירו מתחילה וראהו מזמן לזמן כי סתם לשונו. ועיין במג"א בסי' כ"ב ס"ק א' שכתב בבגד ציצית שאינו מברך על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן והקשה מכסוי הדם ומילה ופדיון הבן דמברך שהחיינו עיי"ש. ולמ"ש בכל הני דמברך על הדבר ואפילו בפעם הראשון מברך שהחיינו ול"צ שיהיה מזמן לזמן. אבל בטלית דנוהג תמיד בו המצוה בכל עת ועת לא שייך שהחיינו רק על הבגד בלבד כן נראה לענ"ד. ובמסכת ברכות הנ"ל נראה כמ"ש דאפי' בפעם הראשון מברך אף דלא הוי מזמן לזמן. ועיין בהל' תמידין ומוספין פ"ז הי"ח שפי' בכהן שמקריב חדש וא"כ אין משם ראיה. ועיין בתוס' שם בד"ה היה בשם רש"י בכהן שלא הקריב מנחה מעולם עיי"ש. וזה כדברינו:
והאי דמברכין בקנה כלים חדשים ובנה בית חדש הנה כיון דהיה לו כלים מעיקרא ודירה כמו כן הוי כדבר הנולד מזמן לזמן ושייך ברכה על הזמן ומ"ש שיהיה דבר חשוב כי בלא זה לא הוי היכר המבדיל בין זמן לזמן הניכר ויש ליישב קושית הבה"ג בכלים ובונה בית דלא הוי מזמן לזמן עי' תוס' סוכה מ"ו ע"א ועיין בב"ח או"ח סי' כ"ט שכתב לחלק בספק ברכה אקב"ו לשהחינו דברכת שהחינו מברך על שמחת לבו אין עובר על ל"ת אם שמח על שהחיהו וקימהו ה' עד הזמן הזה משא"כ לומר אקב"ו על ספק עיי"ש. וכיו"ב כתב בסי' תל"ב ולהלכה כתב שאין להכנס לזה עיי"ש וצ"ע בכל זה. ועיין בתוספות סוכה דף מ"ו ע"א בד"ה העושה ומנחות ל"ב ע"ב בד"ה ואלו עיי"ש שדבריהם נוגעים במ"ש ובברכת שהחינו וקימנו נראה שהיה כוללת קיום האומה הנרדפה בכל דור ודור ומנפלאות ה' קיומה וע"ז מברכין בכל הבדל וחילוק הזמן שהחינו וקימנו. ועיין בסימן רכ"ג סעיף א' ובמג"א ס"ק ג' דהוי שהחינו ברכת רשות ועיין בסי' רכ"ה ובמג"א שם:

שלאחר י"ב חודש מברך בא"י מחיה המתים. לא נאמר מלכות בברכה זאת. ובבאר היטב בשם שו"ת פנים מאירות סי' ס"ו משום דבתפילה הוי בלי מלכות עיי"ש. ולמ"ש לעיל בפ"א ה"ה בטעם למה ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה דמלכות מורה על כי הית"ש ויתעלה לא בלבד הסיבה הראשונה גם פועל ברצון והכל מאתו יצא עיי"ש. וא"כ במחיה המתים אשר בו נאמר כי המיתה והחיים הרע והטוב הכל ממקור אחד יצא וטוב מאוד זה מות כי מה' לא תצא רע וא"כ ברכה זאת מפורש האמונה הרמה ונשגבה בלעדי שנזכר בה מלכות:
והנה זה כי משונה ברכה זאת דהוי רשות בקרא חדתא כדאי' במסכת עירובין דף מ' כנראה דתליא בשמחת לב האדם וגם שלא יברך ולבו בל עמו זה המתאונן על ימי חבלו וי"ב אבל לברך על המצוה יברך כל איש שהחיינו כל ישראלי אשר ברכת ה' בפי' כן בלבבו לשמוח במצות וכמה חכמה עמוקה בזה כי נתנו ברכה זאת בלבד ברשות וחילקו גם בזה לענין וענין דבר ודבר כן נראה לענ"ד. והנה רבינו לא כתב דהוי בפרי המתחדש רשות ועיין בכנה"ג ובמג"א הביאו בסי' רכ"ה סק"ו וחולק עליו עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה