דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה יב
כל הברכות האלו אם נסתפק לו בהם אם בירך או לא בירך אינו חוזר ומברך לא בתחילה ולא בסוף וכו'. ועיין בכ"מ שכתב דאף במעין שלש לדעת רבינו מדרבנן עיי"ש. ובפני משה על ירושלמי ברכות בסופו כתב לומר דעל כרחך דעת רבינו אינו כן מדכתב לעיל בפ"ד ה"א כל המברך בהמ"ז או ברכה אחת מעין שלש צריך לברך אותה במקום שאכל וכו' כמ"ש בתוס' בברכות יושב בבהמ"ז משום דהוי מדאורייתא עיי"ש:
ועיין במרכבת המשנה שם בפ"ד שכתב שאין הכרע למ"ש בכ"מ שם שרבינו חולק על הרי"ף שכתב דוקא מיני דגן טעונין ברכה במקומם עיי"ש וע"כ דעת הרי"ף במס' פסחים ק"א שם שאין טעון ברכה אלא פת ומיני דגן ולא יין ופירות עיי"ש וכמ"ש בר"ן שם דתליא במה שקובע סעודה ע"ז עיי"ש. וא"כ כמו להרי"ף אין טעם הישיבה במקומו תליא בדאורייתא כמו"כ לרבינו וי"ל דצריכין שניהם לחייבו בישיבה שיהיה דאורייתא וקביעות סעודה אבל זה בלתי מוכרע: