אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו

פרק ח · הלכה ב

הלכה א

הסוחט פירות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחילה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות חוץ מן הענבים והזתים שעל היין הוא מברך בפה"ג ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ועל השמן בתחילה הוא מברך בפה"ע בד"א שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן עם מי השלקות וכיו"ב שהרי נהנה בשתייתו אבל אם שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל שהרי לא נהנה בטעם השמן. ועי' בטור ובב"י בסי' ר"ב שהרבה מהראשונים הסוברים שאין מברך כלל בשותה שמן בלבד וכמ"ש בכ"מ בשם הטור להקשות מלשון הגמ' דנראה כן דאיתא אילימא דשתי ליה אזוקי מזיק וכו' עיי"ש. וגם במ"ש רבינו או שלא היה חושש בגרונו וכו' עיין ברשב"א וכיו"ב שם:
ובב"ח שם כתב לפרש דקושית הגמ' לדעת רבינו רק שלא לברך במזיק בפה"ע אבל ברכה צריך כמו בחומץ כמ"ש רבינו להלן ושאני בשקדים המרים דשמן בשעת שתייתו נהנה רק לבסוף מזיקו והוי כדאיתא בגמרא ל"ו אקמחא דשערי מהו דתימא הואיל וקשה לקוקאייני לא לברך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מניה בעי ברוכי וה"ט משום דאית ליה הנאה בשעת אכילה עיי"ש וכעין זה בפר"ח שם בהשמטות עיי"ש. ועיין בפמ"ג בסי' ר"ד ס"ק ח' שכתב בשמן לית ליה הנאה כלל עיי"ש וכתב כן מהקושיא מקמחא דשערי ומיניה אף במזיק בנהנה גרונו בשעת אכילה מברך ועכ"פ נראה דהנאת גרונו הוי ושייך ברכה משום להנות ועמ"ש לעיל בפ"א במטעמת בזה בהנאת גרונו עיי"ש:
וברש"י ברכות דף ל"ה ע"ב אזוקי וכו' ואינו אכילה שטעונה ברכה דגבי ברכה ואכלת כתיב עכ"ל. ויפלא דואכלת בברכה אחרונה כתיב ואין למדין ממנה דבאחרונה צריך כזית מה"ט לכה"פ ובראשונה אפילו בכל שהוא מברך וא"כ נסתר הק"ו שלא תהיה הדרבנן מדאורייתא דבדאורייתא בעינן כדרך אכילה ומכ"ש בחיוב מדרבנן דא"כ לענין שיעור ג"כ כן אבל למ"ש לעיל בפ"א ה"ב אתי שפיר דגם ברכה הראשונה תליא בדרך אכילה וכ"כ במקו"א לענין שלכה"נ לא שייך אחשביה עיי"ש:
אמנם הנראה מדברי רש"י דאזוקי מזיק אין פירושו דאינו טוב לאכול רק דלא הוי מטעם זה כדרך אכילה ומשו"ה פטור וכ"כ בב"ח בסי' ר"ב הנ"ל דגרונו נהנה וכמ"ש לעיל משמו. וגם הראיה שהביא בגמרא מתרומה שם תליא ג"כ משום ההיזק לא הוי כדרך אכילה. ועיין ברבינו יונה שכתב ג"כ ואין זה דרך הנאה וכו' עיי"ש. ועי' מ"ש לעיל בפ"א בדעת הרי"ף גבי קמחא עיי"ש. אמנם דעת הראב"ד בפ"י ה"ז מהל' תרומות לחלק בכוסס חיטין בין ברכה לתרומה דלענין ברכה מברכין ולענין תרומה הוי מזיק עיי"ש. ואם נאמר כמ"ש ברש"י דברכה הוי מואכלת כמו"כ בתרומה לשון אכילה כי יאכל וכו' ומנ"ל לפלוגי:
והנה י"ל מסברה דלא תליא כלל בדרך אכילה לענין ברכה משום דעכ"פ נהנה ואסור להנות וכו' רק משום דאזוקי מזיק חשבינן ההזק נגד ההנאה ולא מקרי הנאה כזאת שהיזק אח"כ נמשך ממנה. וי"ל נמי דאף דאם לא נאמר כר' יהודה להלן גבי גובאי וחומץ דעל הקלקלה אין מברכין ועיין ברבינו יונה שם שכתב שאפי' על גובאי שהוא טוב לאכול משום שמזיק העולם אין מברכין לר"י עיי"ש. בכה"ג דשייך מיד באכילה ההזק לכו"ע אין לברך וכ"נ מלשון רבינו יונה שסיים כאן וז"ל ואין זה דרך הנאה וכל דבר המזיק אין מברכין עליו עכ"ל. כיון על שניהם דלא הוי כדרך הנאה כמ"ש ברש"י וב"ח. וגם דהוי מזיק ואין מברכין על דבר המביא הזק אף בנהנה וכמ"ש ולפ"ז צריכין לחלק בין קמחא דשערי דקשה לקוקאייני לא הוי בגדר מזיק ממש ולשון קשה מורה קצת ע"ז כדמצינו בעלמא רק על מאי דלחוש להזק וא"כ ההנאה גדולה מההזק שאין ברור שיבוא ועיין בתוספות חולין ח' ע"א בקלקול גדול מהתיקון לא מקרי הנאה עיי"ש:
והנה אם שעורים כדרך אכילה עיין ברמב"ם פ"י ה"ח מהלכות תרומות וכן הכוסס את השעורים פטור מן החומש מפני שהזיק עצמו. ועיין במסכת יומא דף פ' ע"ש ולשון הרי"ף בקמחא דחיטי ומסתבר כר"ן דלא רגילי אינשי לספוי קמחא והכין פסקו רבוותא וכן קמחא דשערי נמי שהכל וכו' עיי"ש ומ"ש שם בזה. נראה מדעתו דבברכה לא תליא בדרך אכילה רק לענין אם שם פרי עליו דרק באכלו בדרך אכילה נקרא גמר פרי ולא בקמחא דבטלה חשיבותו וגם בלא בא לחשיבותו לא מקרי פרי אבל ברוכי בעי. וא"כ צ"ל להרי"ף דדעתו בשמן שלא לברך כלל טעמו ג"כ כמ"ש דלא מקרי הנאה דהיזק יותר מהנאה. ולפ"ז אתי שפיר דאף דלא בעינן כזית בברכה הראשונה דלא דרשינן ואכלת על ברכה הראשונה אפ"ה במזיק פטור. ועיין בסי' ר"ח דדעת הכל בו ואבודרהם שלא לברך בשעורין כלל ועי' בב"י וד"מ שם:
והנראה למ"ש דעת רש"י וכיו"ב דשמן תליא בדרך אכילה ודעת הרי"ף וראב"ד ותוס' דלא מקרי נהנה משום דהקלקול יותר מהנאה וכמ"ש ודעת רבינו יונה כשניהם אמנם דעת רבינו דמברך שנ"ב נראה דעתו דבכל מקום מקרי הנאה וכמ"ש בשם הב"ח בטעמו רק שם פרי לא הוי עלי' דאכלו שלא כדרך אכילתו והראיה דבגמ' מתרומה דלא הוי דרך אכילה ומזה דלא לברך בורא פרי בכה"ג. ועי' בה"ז באוכלין שאין ראויין דאין מברך עיי"ש. ועי' מ"ש בה"ו בטומאת אוכלין עיי"ש כדעת רבינו ועי' ברבינו יונה מ"ש בחומץ ביו"כ לחלק בין הרבה ומעט דבהרבה דרכו בכך ובברכה בכל גונא חייב לכתחילה עיי"ש ונראה ג"כ דברכה לא תליא לדעתו בדרך אכילה:
והנה להסוברים דלא צריך דרך אכילה לענין ברכה יש להבין למה מטעמת א"צ ברכה י"ל במטעמת כמ"ש לעיל לא שייך אחשביה ואף דשלא כדרך הנאתו ג"כ אחשביה עיין ברא"ש בפ"ב במסכת פסחים בחרכו קודם זמנו דמדרבנן אסור משום אחשביה ועיין בשלכה"נ ביו"כ ומ"ש במקו"א בזה. גם י"ל דשמן דנהנה באכילתו כמ"ש לעיל לא הוי כשאר שלכה"נ ושייך אחשביה. ואין לומר בשתה לרפואה יהיה עי"ז דרכו בכך דהרי בחלב חי לרפואה הוי שלא כדרך הנאתו:
ועיין בצל"ח שהקשה על הראב"ד בפ"י ה"ז מהל' תרומות שכתב ואע"ג דמברכין עליו בורא פרי האדמה אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא עכ"ל דא"כ מאי מקשינן כאן מברכה לתרומה ועיין בספר שמן רוקח לאאמ"ז הגאון ז"ל שכתב בתרומה אפילו שלכה"נ פטור דתליא במזיק התרומה דכה"ג מזיק מקרי משא"כ בברכה דתליא במזיק גופו וזה סברת הראב"ד בחיטין אף דמזיק הדבר משום דיוכל לאכלו בדרך הטוב מזה ובגדר מזיק על הדבר מ"מ לענין ברכה חייב אבל במזיק בגופו גם לענין ברכה פטור והאי דמוכח דשותה שמן הוי מזיק גופו עיי"ש מ"ש ע"ז:
ועיין ברש"י שפי' בחושש בגרונו וז"ל צריך לתת בו שמן הרבה דהו"ל שמן עיקר ואנגרון טפל עכ"ל ועיין בשו"ע בסימן ר"ב דעות שונות אם בעינן לרפואה ושמן הרבה עיי"ש. ודעת רבינו דצריך לרפואה ואנגרין ועיין בלח"מ ועיין בדברי רבינו בפכ"ח הכ"ד החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל בולע הוא שמן הרבה ואם נתרפא נתרפא עיי"ש ועיין בהגהות מיימוני שם ובתוספות במסכת ברכות שלא פי' כן עיי"ש. אבל לענין ברכה צריך לרבינו אניגרון ורפואה גם בשו"ע איתא בחושש בגרונו וע"י אניגרון עיי"ש וכנראה שם דרק ע"י אניגרון הוי לרפואה עיי"ש. ונראה משום דבלא"ה אף דהוי לרפואה לגרון מזיק לגופו ובע"י אניגרון לא הוי הזק לגוף ג"כ. ולדעת הסוברים בדרך אכילה תליא ג"כ אף בלרפואה דרכו ע"י אניגרון:
ויש לעיין בחושש בגרונו בשבת דאם נאמר דמשום הרפואה הוי השמן עיקר ומברך על השמן הרי משום שבת צריכין דאניגרון עיקר והברכה מוכיח דשמן לרפואה לעיקר לו ומשו"ה מברך על השמן דאל"כ האניגרון עיקר דהוי הרוב רק הרפואה משוי לשמן לעיקר ועיין בב"ח בסי' ר"ב אם די בשמן מעט ובמג"א שם ס"ק ט' אפי' בשמן מעט עיי"ש ועי' בטו"ז שחולק ע"ז ובשבת י"ל לכו"ע צריך ליתן שמן הרבה משום הברכה שלא יהיה סתירה לענין שבת ועי' ברשב"א במס' ברכות שם שכתב בדעת הגאון בשותה בחול אע"פ שחושש בגרונו ע"י אניגרון לא מוכח מלתא דמשום גרונו שותה דמשום גרונו למה לי אניגרון יערער השמן לבדו דעדיף ליה טפי לזה אבל בשבת בחושש בגרונו אפי' בסתם דעתו על השמן אלא שאי אפשר לו בשמן בלבדו עיי"ש וצ"ל בכה"ג שאין מבורר שלרפואה בלבד ונעשה בהכר ע"י אניגרון לא גזרו משום שחיקת סמנין דמה"ט (חסרו) [אסרו] רפואה ועי' באו"ח בסי' שכ"ח סעיף ל"ז וכל אוכלין וכו' אע"פ שהם קשים לקצת בריאים ומוכחא מלתא דלרפואה עביד אפ"ה שרי וכו' עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה