דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה טו
מים שנסתפק לו אם נעשה מהן מלאכה או לא נעשה אם יש בהן כשיעור או שאין בהן אם הן טהורין או טמאין ספק נטל ידיו ספק לא נטל ידיו ספיקו טהור שכל ספק שבטהרת ידים טהור. יש להעיר למ"ש הרא"ה מובא בהרב המגיד בהל' חמץ ומצה בפ"ב הל' י' דאע"ג דספיקא דרבנן היא כיון שבדיקת חמץ תחילתה על הספק החמירו בספיקה יותר משאר ספיקות של דבריהם וכן עיקר עכ"ל עיי"ש ולמה בסתם ידים בתחילתו על הספק ועם כל זה אמרינן בספיקו לקולא ונ"ל דתליא בשני פירושים ברש"י במס' שבת דף י"ד ע"א דאיתא שם והידים מפני שהידים עסקניות הן וברש"י בד"ה עסקניות הן ונוגעין בבשרו ובמקום טנופת וגנאי לתרומה בכך ונמאס לאוכלין כשנוגע בה בידים מסואבות ורבותינו מפרשי חיישינן שמא נגעו ידיו בטומאה ונטמא וקשיא לי א"כ ניחוש שמא נוגע באב הטומאה ונמצא ראשון ויטמאנה ועוד מ"ש ידים לחודייהו בכל גופו נגזור לפסול תרומה שמא נגע ידיו בטומאה ונטמא כל גופו ועוד לא תסגי לה בנטילה אלא בטבילה עכ"ל:
ונ"ל לפי' רש"י בפי' עסקניות שמא נגע בגופו ובבשרו הוי חשש קרוב מטעם עסקניות ונ"ל דלא הוי תחילתו על הספק השקול דהוי כודאי שרוב פעמים כך כדאמרינן במס' קדושין וחולין רוב תינוקת מטפחין וכו' כמו"כ כה"ג כל אדם בערך זה אבל לפי' רבותיו של רש"י דסתם ידים שמא נגע בטומאה וזה הוי רק משום ספק בלבד ולכאורה ספק רחוק דהרי (לח) [לא] משוי לשום אדם לספק טמא להוציאו מחזקת טהרה וכקושית רש"י דא"כ כל גופו נמי כמ"ש לעיל וא"כ לפ"ז ידים משום ספק תחילתו ואפ"ה בספיקם לקולא ועיין בפי' הרמב"ם במס' טהרות פ"ז מ"ח ובסוף מס' זבים שמפרש כרבותיו של רש"י שמא נגע בטומאה והנה במשנה בפ"ז מ"ח מטהרות היו ידיו טהורות והסיח את לבו מלאכל אע"פ שאמר יודע אני שלא נטמאו ידיו טמאות שהידים עסקניות ודברי רבינו כאן בה"א ואע"פ שאין ידיו מלוכלכות ואין יודע להן טומאה לא יאכל עד שיטול שתי ידיו וכו' ועיין בטור בסי' קנ"ח ובב"ח בריש וסוף הסי' הנ"ל עיי"ש ועי' ברש"י חולין דף ב' ע"ב בד"ה ובמוקדשין כיון דמוזהר מהתורה שלא יטמא כדכתיב ואני הנה נתתי וכו' את משמרת תרומתי אלמא בעינן שמירה גזור רבנן לכתחילה וכו' עיי"ש וא"כ משום חיוב שמירה גזרו רבנן ובהסח הדעת יצא מתורת שמירה דמגדר שמירה שלא יסיח דעתו ועיין במס' פסחים דף ל"ד ע"א אם הסח הדעת פיסול הגוף עיי"ש בגמ' וברש"י וא"כ כמ"ש ברש"י שם דנפסל משום הסח הדעת עי' רש"י פסחים הנ"ל וההסח הדעת הוי ודאי ולא ספק וא"כ י"ל דלא הוי תחילתו על הספק כי זה שהטילו חובת השמירה מקדשת תרומה וחששו על הספק להבא דלא שייך חזקה על להבא ולעבר הוי משום הסח הדעת דהוי בודאי וכמ"ש וא"כ בהספיקות במים ובנטילה י"ל שפיר לקולא ככל ספק דרבנן דלזה לא הוי תחילתו על הספק וכמ"ש ואתי שפיר ועי' במג"א בסי' ק"ס ס"ק י"ג בשם היש"ש אם נטל כראוי וספק לו אם נטמאו אח"כ א"צ ליטול אף לצאת ידי ספק וצ"ע דהא הסח הדעת פוסל וכו' עכ"ל המג"א ועי' במס' פסחים ל"ד הנ"ל דכמ"ש דספק הסח הדעת הוי ודאי ביטול השמירה ועל קושית רש"י על רבותיו אשר יקשה גם לדברי רבינו שמפרש כמוהם עיין בס' עצי אלמוגים ועי' בב"י בשם מהרי"א בסי' קנ"ט שיותר לחוש בקילא מטומאה חמורה עיי"ש:
ובראב"ד ועם כל זה אם יש לו מים לרחוץ אמרינן לו קום ורחוץ והוציא עצמך מן הספק עכ"ל ועי' בס' אבני מלואים ח"ב בשו"ת סי' י"א כתב עם מ"ש בכ"מ דלא דמי לספק טומאה דידים לית לה עיקר מהתורה וכתב ע"ז דלאו משום ספק טומאה דעת הראב"ד רק דהוי יש לו מתירין דשייך אפי' בשאין לו עיקר מדאורייתא ומשו"ה באין לו מים א"צ לפיזור מעות למים אבל ביש לו צריך לרחוץ ודעת הרמב"ם להקל גם בישל"מ בידים כמו גבי ספק עירוב עיי"ש והנה לפ"ז י"ל משו"ה תחילתו על ספק משום דשל"מ ולכן בספק נוסף הוי ס"ס ביש לו מתירין ועי' בסי' ק"י ביו"ד ובסי' תצ"ז באו"ח אבל הרי בתחילתו צריך נט"י אפי' היכא שאין לו מים וצריך פיזור ממון ומ"מ י"ל דדעת רבינו כיון דהוי ס"ס לא אמרינן בישל"מ לחומרא ועמ"ש בכ"מ דנט"י אין לעיקר מהתורה משו"ה הקילו וכ"כ בר"ש בפ"ז דתרומות מ"א ועי' בשער המלך הל' מקואות פ"י כלל ה' מה שהקשה ממס' עירובין עיי"ש: