דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה א
כל האוכל הפת שמברכין עליו המוציא צריך נטילת ידים תחילה וסוף וכו'. הנה רבינו סתם ולא פי' בשיעור אכילה ובשו"ע או"ח בסי' קנ"ח סעיף ב' יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מכביצה יטול ידיו ולא יברך והוא מרוקח המובא בב"י שכתב דאיכא למימר דפחות מכביצה דאין מקבל טומאה לא הצריכו נט"י וי"ל דסתם הצריכו נט"י ולא חילקו לפחות ובכביצה הילכך יטול מספק ולא יברך עיי"ש אבל דעת רבינו בפ"ד ה"א מטומאת אוכלין דבכל שהוא מקבל טומאה ועי' בתוס' פסחים דף ל"ג ובשעה"מ כאן ובמל"מ בפ"ד מטומאת אוכלין הנ"ל מסופק בשתי חצאי כביצה הטמאים בנצרפו אם חל הטומאה עליהם לדעת הסוברים דבעי כביצה ועיין בשעה"מ כאן בזה עיי"ש ועיין במס' נדה דף ז' ע"א אשה שהיתה טבולת יום וכו' ובכל הסוגיא ולעיל שם בדף הקדום ע"ב נולד לה ספק טומאה וכו' ובתוס' שם בד"ה נולד עיי"ש דמכ"ז נשמע כשנטמא בטומאה שאינה חלה על חולין אף שנעשה אח"ז חלה שטומאה כזה חלה עלה לא אמרינן חוזר וניעור הטומאה למפרע וצ"ע אם יש לחלק בהנאמר ועי' ברא"ש חולין בפ' גיד הנשה סי' ל"ז עיי"ש. גם נכלל בלשון רבינו שכתב שמברכין עליה המוציא דפת הבאה בכסנין כשקבע סעודתו עליו דצריך נט"י כאשר דקדק כן במג"א בסי' קנ"ח ס"ק ב' עיי"ש:
וכן כל דבר שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים תחילה. ובתוס' פסחים קט"ו חלקו ע"ז כמובא בכ"מ ועיין בב"י בסי' קנ"ח דלרבינו רק בז' משקין המקבלין טומאה כמ"ש בפ"א מהל' טומאת אוכלין ובראב"ד שם השיג עליו ועי' בשעה"מ כאן: