אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו

פרק ד · הלכה ה

הלכה ג

וכן אם היו מסובין בשתיה או לאכול פירות שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך שנייה לכתחילה על מה שהוא צריך לאכל וכו'. ועיין בכ"מ שעמד על זה וכן וכו' דודאי בכה"ג בפירות אפי' רב חסדא מודה דשנוי מקום חוזר ומברך עי' מ"ש ע"ז ועי' במג"א בסי' קע"ח ס"ק ג' עיי"ש:
ויש לומר ג"כ דהנה לר"ח בטעונין ברכה לאחריהן במקומן ס"ל דאין חוזר ומברך בשנוי מקום אפי' באין חוזר למקומו ועיין בתוס' פסחים דף ק"ב ע"א בד"ה ת"כ דר"ח אף דבברייתא אי' וחזרו ור"ח ס"ל אפי' בלא חזרו מ"מ מייתי סייעתא משום דטעמא דשנוי מקום לברך משום שעמידתו ממקומו היא גמר אכילתו וה"ה נמי חזרו עיי"ש:
והנה לכאורה היה מקום לומר בחזרו בה טעונין ברכה במקומן אין נראה לגמר אכילה דמדינא צריך לחזור למקומו ולא הוי עקירת המקום כלל דודאי דעתו לחזור אבל בלא חזר למקומו אף דמדינא לחזור נראה כעקירת מקום טפי מבשאינן טעונים ברכה במקומן וא"כ היה נראה דמסברה לחלק בין חזרו למקומו או לא ועי' בחי' אנשי השם להמרדכי לחלק בין חזרו עיי"ש אבל להתוס' י"ל דגם בלא חזר למקומו אמרינן דדעתו אקביעות קמא אם לחזור למקומו כדאיתא או שיאכל במקום אחר עוד דאז א"צ לחזור למקומו ועי' בטור ושו"ע בסי' קפ"ד בשם הר"פ שם עיי"ש ומשו"ה לר"ח ולהגמ' בהתניא כוותיה שלא לחלק בין חזר למקומו או לא ולכן לר"ח בכל אופן הטעונין ברכה במקומן גורם שלא יברך והנה א"צ לברך בהמ"ז וגם לא ברכת המוציא כדאי' א"צ לברך למפרע ובטעם לברך למפרע כתבו בתוס' בד"ה כשהן שמא ישהו מלחזור עד שירעבו ואז לא יוכלו לברך בהמ"ז כדאי' במס' ברכות נ"א עיי"ש ור"ח אי' חושש לשכחה אם דס"ל שכחה לא שכיח כמו שמצינו בעלמא מחלוקת בזה אם שכחה אונס או מזיד ותליא אם שכיח או לא שכיח וביותר לומר במצוה דלא הוי שכיח ומסתמא דעתו או לחזור או לאכל שם ובדעת זה עקר מקומו אבל לרב ששת דס"ל דצריך למברך למפרע וגם המוציא הנה מבלעדי דס"ל דשנוי מקום הוי בכל פעם הפסק גם מה"ט שצריך לברך למפרע משום שמא ישהה ודאי הבהמ"ז משוי להפסק להברכת המוציא והנה האי שמא ישהה שייך לכאורה בכל דברים שצריכין ברכה לאחריהן כמו שהכל נהיה בדברו  דג"כ שיעורא עד כמה לברך עוד עי' בסי' קפ"ד ושם השיעור קטן ויותר לחוש שמא ישהה ויברך קודם שיעקור מקומו אבל מ"מ מסתברא לחוש ביותר לבהמ"ז דאורייתא ומעין שלש ג"כ לקצת דאורייתא לברכה דרבנן אף שכתבתי במ"א בדרבנן שייך ביותר שישכח ממצוה דאורייתא מ"מ י"ל כמ"ש והנה רבינו דפוסק כרב ששת וא"כ לפ"ז הטעונין ברכה חשובה במקומו דהוי בהמ"ז דצריך למפרע לברך וא"כ יותר מסתבר לומר דהוי הפסק משום הבהמ"ז משא"כ בפירות וי"ב דמקום לומר שא"צ ברכה למפרע וא"כ לא הוי הפסק ולכן כתב רבינו וכן אם היו מסובין בשתיה או לאכל פירות וכו' דגם בזה הוי הפסק אם דהוי הפסק בשנוי מקום מצד עצמו שכל המשנה וכו' וגם דאף בזה צריך לברך למפרע ומ"ש רבינו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע וכו' יש לפרש ג"כ כמ"ש בתוס' דכיון דפוסק באכילתו יש לחוש כיון שאין דעתו על אכילה שישכח ויעבור הזמן הראוי לברך ועי' בטו"ז בסי' קע"ח ס"ק א' שפי' במ"ש בתוס' שמא ישהה וכו' עצה טובה לברך קודם שעוקר מקומו עיי"ש וי"ל דמדינא כן וכנראה מלשון התוס' ועי' שם סעיף ב' מ"מ לכתחילה לא יעקור וכו' דחיישינן שמא ישכח וכו' עיי"ש רק בזה מחולק התוס' שא"צ בלא בירך קודם שהלך לברך אח"ז כשחוזר בהמ"ז קודם ברכת המוציא ועי' ברא"ש במס' חולין שכתב עצה טובה וכו' מ"מ לדעת רבינו י"ל כמ"ש וכן נראה מלשון התוס' כן נראה מרמ"א ובב"י בסי' קע"ח עיי"ש דלהרבה פוסקים החשש שמא ישהה וכו' מדינא ולא מעצה טובה ורבינו להלן בה"ח ס"ל דצריך לברך בהמ"ז קודם מדינא ולא כתוס' הנ"ל ועי' במג"א בסי' ר"י ס"ק א' באכל בפחות מכשיעור אפי' לר"ח צריך לברך אף בטעונין וכו' עיי"ש:
ועי' במרכבת המשנה שכתב שאין הכרע מרבינו כמ"ש בכ"מ בה"א דס"ל שלא כהרי"ף במעין ז' דיין שחוזר למקומו דאין לשונו מוכיח ע"ז עיי"ש:
גם י"ל בפי' וכן וכו' הנ"ל דהנה שנוי מקום דצריך לברך לא מהני אף שדעתו לאכל עוד וזה דלא מהני ברכה מקביעות סעודה לקביעות סעודה אחרת ואף דחזר למקומו הוי כשנוי הקביעות אם לא שהניח מקצתו וכו' וא"כ כיון דלא ס"ל כר"ח לומר דמעלת טעונין וכו' לא משוי שנוי מקום לעקירת הקביעות וא"כ לפ"ז היה נראה דבפת וי"ב דהוי קביעות סעודה ביותר שייך לומר דשנוי מקום הוי שנוי הקביעות משא"כ בפירות ושתיה דלא הוי בקביעות גמור לא הוי שנוי מקום בעקירות הקביעות ולכן אמר וכן וכו' ובירושלמי סוף פ' כיצד מברכין שנוי מקום צריך לברך הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום עיי"ש וא"כ מפורש דשנוי מקום לאו משום הסח הדעת רק כמ"ש שנוי הקביעות המקום:

אכל במזרחה של תאנה ובא לאכל במערבה צריך לחזור ולברך. ובראב"ד והוא שלא היה דעתו מתחילה לכך עכ"ל:
ונראה דעתו דוקא כשלא היה מדעתו לכתחילה לשני מקומות מהני דעתו לאכול ולחזור משא"כ אם בתחילתו היה קביעתו על דרך זה ועי' בסי' קע"ח בב"י שכתב דדעת הראב"ד כר"ן שכתב בסי' רע"ג לענין קידוש עכ"ל ועיין בפ"מ שכתב דיש לומר דגם רבינו ס"ל דמהני תנאי מתחילה אף דבקביעות לא ס"ל כן דשאני בקידוש דבקביעות סעודה תליא ואין אדם קובע סעודתו בב' מקומות אבל בפירות מהדרך שלא לקבוע במ"א עיי"ש וכונתו בפירות בגן שדרכו לאכל פעם מאילן זה ופעם מאחר וזה שלחצו לראב"ד לומר כן ומסתמא דעת רבינו כן:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה