אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה יט

הלכה טו

כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם וכו' אינו מברך וא"צ לומר אכל נבילות וטריפות או שתה יי"נ וכיו"ב. ועי' בכ"מ ובראב"ד ועי' בטו"ז בסי' קצ"ו ס"ק א' שכתב דהראב"ד אינו חולק רק בשוגג דיש לחלק שאינו רשע ודעת רבינו כדאיתא ביו"ד בסי' קי"ט המוכר דבר שאיסורו מהתורה יחזיר לו דמיו דהוי כאלו לא אכלו ה"נ כן לענין ברכה וחמיר טפי דאפי' באיסור דרבנן נחשב לגבי ברכה כאלו לא אכל כלל עיי"ש והנה להטעם שכתב ברש"י במס' בכורות דמוכר אסורי דאורייתא שמחזיר דמיו משום קנס ומובא בש"ך יו"ד בסי' קי"ט ס"ק כ"ה לא שייך לכאן אבל לדעת הסמ"ע בחו"מ בסי' רל"ז ס"ק ד' שכתב דאין אכילת האיסור מיחשב לו הנאה וצער הוא שעבר על דאורייתא אף בשוגג משא"כ בדרבנן ובש"ך שם ס"ק כ"ז השיג עליו וכתב שאי' טעם לחלק בין דאורייתא ודרבנן לטעם הזה עיי"ש והנה י"ל כמ"ש בהה"מ בפ"א מאישות בחזקת דרבנן לא שייך חזקת כשרות דלאו כו"ע זהירי עיי"ש וא"כ לא שייך להוציא מחבירו כשנתן לו כבר המעות ולפ"ז כשלא נתן לו אין להוציא ממנו דעכ"פ יוכל לומר אני מאלה שאין חפצים ובלתי נהנים מאיסורי דרבנן ג"כ:
אמנם י"ל טעם אחר בזה דהנה לטעמו של הסמ"ע י"ל שפיר לחלק ג"כ בברכה שאין להחזיק א"ע מהעוברים על איסור דרבנן ונהנים מהם אבל כנראה י"ל דלכן לחלק בשוגג במכירה בין איסורא דרבנן ודאורייתא דהנה יש לחלק כמ"ש במ"א וכן נראה מתוס' במס' תמורה בסוגיא דלא מהני דמצינו איסורין שהם מחמת עצמם אסורים כמו אכילות אסורים ויש רק על העושה אסורים כמו מעשה שבת וי"ב והנה באכילת האיסור דהוי מצ"ע אסור ורע לו שתבוא איסורא בגופו דמשום זה אסרה התורה עליו וא"כ אפי' בשוגג מצער נפשו ע"ז ולא נהנה למפרע והצער גדול מהנאה שהיה לו אבל באיסורי דרבנן בשוגג דמצ"ע אינם רעים רק הרע בזה שעבר על דברי החכמים ובשוגג דלא עביד מידי לא הוי צער בנפשו ושייך נהנה ולדעת רבינו דאפי' באיסורי דרבנן אין מברכין ועי' בטו"ז שכתב דאונס ושוגג שוה ובמעשה רוקח מחלק דבאונס אין מביא קרבן ובשוגג מביא:
והנה י"ל כמו דאיתא דשוגג קרוב למזיד וכמ"ש ברמב"ן בשער הגמול שהיה לו להשמר ולהזהר ועי' בר"י ריש ברכות ברכות דספיקות חמורות עיי"ש אבל עם כל זה בלוקח ממוחזק בכשרות אנוס מקרי ועי' בר"ן ריש פסחים דהסומך על החזקה מקרי אנוס עיי"ש ונראה דדעת רבינו דלא תיקנו ברכה למי שעשה איסורא אף בשוגג ובהמ"ז דאורייתא ג"כ הסברה נותנת שלא חייבה התורה על איסורין ואף איסורי דרבנן דעובר על לא תסור דהוי לרבינו דאורייתא ולזה לא שייך לומר דע"ז לא החמירו החכמים גופייהו ונהפוך הוא דהסברה מכרעת שלא יברך רק בדמאי וכיו"ב דמצינו שנתנו דעתם מתחילה להקל ובדמאי משום דרוב מעשרין:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה