דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
פרשת תצוה
ואתה תצוה. הנה רבותינו בעלי התוספות כתבו בפ' כי תשא דלהכי לא נזכר בכל פרשת תצוה השם משה משום שאמר ואם אין מחני נא מספרך. וקללת חכם אפי' על תנאי היא באה וכן כתב בעל הטורים. ולכאורה אין להבין וכי בשביל שמשה רבינו מסר נפשו בשביל ישראל בזה שאמר ואם אין מחני נא לכן לא יהי' נזכר שמו. ונראה לפענ"ד מעט לפרש דהנה איתא במס' מגילה אשר המן הרשע שמח שנפל לו הגורל בחדש שמת בו משה ולא ידע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה. ולכאורה קשה מה בכך שנולד בז' באדר הלא מ"מ יום המיתה הי' אח"כ ביום זה. לכן נראה דהנה מצינו כמה פעמים בש"ס שאמרו למי שכיון ההלכה משה שפיר קאמרת. והענין שקראו אותו אז משה. הוא כמו שכתבו הספרים הקדושים דמי שמייגע עצמו לידע אמתה של תורה אזי משה רבינו משפיע עליו שיוכל לבוא לאמתה של תורה. לזאת שפיר יש להבין דברי רבותינו ז"ל הנ"ל. יען שאמר משה ואם אין מחני נא מספרך הרי שמסר נפשו בשביל ישראל והיינו שכל עשייתו של משה רבינו ע"ה הי' רק להשפיע לישראל קדושה לתורה ומצות כי זה כל חפצו ושום שכר לא נחשב לו רק זאת להשפיע לישראל קדושה. לזאת לא נזכר השם משה בפ' זו והיינו שהבטיח לו הקב"ה שאף לאחר הסתלקותו מזה העולם ולא יהי' עוד נזכר שמו ישפיע ג"כ לישראל קדושה וזה ואתה תצוה לשון עתיד והיינו שתמיד תהי' אתה מצוה ויקחו אליך שמן זית זך היינו שתמיד יקחו אליך המוח הנקרא שמן זית זך ואתה תסייע שיהי' כתית למאור התורה וכן איתא במדרש תנחומא הבאתי לקמן בפ' תשא שאמר משה לפני הקב"ה משאני מת איני נזכר ואמר לו הקב"ה שבכל שנה ושנה שישראל קוראין פרשת השקלים אתה זוקף את ראשן. והיינו שמשה רבינו אמר אם לאחר מיתתי לא אהי' נזכר עוד להוסיף קדושה והבטיח לו הקב"ה שגם לאחר מיתתו יוסיף להם קדושה לזקוף את ראשן. ומעתה אפשר להבין הש"ס הנ"ל כי יען אשר גם לאחר מיתת משה רבינו ע"ה הוא משפיע לנו קדושה וידוע דברי הש"ס גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחי' להכי אמרו הש"ס ולא ידע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה היינו שהמיתה של משה היה הלידה כי ידוע דלידה נקרא על שם התכלית להכי מיתתו היתה הלידה כי אחר מיתתו ישפיע יותר קדושה לישראל כאשר אז בחודש אדר מקבלי' התוה"ק מרצונם הטוב. ומדויק לפ"ז לשון הש"ס בשבעה באדר מת בשבעה באדר נולד הי' להש"ס להזכיר רק הלידה אכן להנ"ל הכל ניחא והיינו דאמרו הש"ס שהמיתה הוא הלידה:
ובזה יש עוד להבין כי לכאורה קשה על המן הרשע אם הוא הי' שמח במיתת משה רבינו ע"ה אשר שפט בזה שהוא חלילה רע לישראל א"כ הי' מחזיק למשה רבינו ע"ה לגדול במעלה והרי הוא נתן לנו התוה"ק אשר קיבל מסיני והאיך הי' רצונו לאבד אותנו חלילה. אכן הוא הי' חושב שרק בחיים חיותו היה משפיע שפע קדושה לישראל ולזאת מיתתו לא היה טוב לישראל שאין לנו לקבל שפע קדושה ממשה רבינו ע"ה ע"ז אמר הש"ס שהמן לא הי' יודע מזה אשר גם לאחר מיתת משה רבינו ע"ה הוא משפיע לנו יותר קדושה כנ"ל:
במדרש זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך. הלא בכל אילנות משובחים נקראו ישראל בגפן ובתאנה וכו' ובא ירמי' לומר זית רענן וכו' אלא מה הזית חובטין אותו ומקיפין בחבלים ומביאין אבנים ואח"כ נותנים את שמנם כך ישראל באין או"ה וחובטין אותן ממקום למקום וכו' ואח"כ עושין תשובה. והנה אין להבין התירוץ עדיין קשה הלא בכל אילנות וכו'. אך גם הקושיא אין להבין כי המדרש הקשו בכל אילנות משובחים נקראו ישראל הרי שנקראו לכל אילנות משובחים בא ירמי' לקוראם גם זית רענן אכן אפשר לומר דקושית המדרש על מה שאמר קרא ה' שמך דהנה ידוע דכל השמות הנמצאים בהתורה הוא כפי מהות הדבר כך הוא השם. דהנה איתא במדרש הקב"ה שיבח לאדם הראשון לפני המלאכים שהיה יודע לקרות שמות לבהמה וחי' ועוף והיינו שהי' יודע מהותם וקרא להם שמות כפי מהותם ועיין במדרש שמות הדא דכתיב לכולם שמות יקרא ומה שכתבתי שם לזאת הוקשה להמדרש על מה שאמר קרא ה' שמך משמע דמהות של ישראל הוא אשר יקראו בשמם זית והלא בכל אילנות נקראים הרי שיש להם עוד מעלות וא"כ למה קרא אותם ירמי' שם זית. אך לפי זה דכך הוא הקושיא אין להבין התירוץ. אך בלאו הכי אין להבין בפשטות במה שמדמה המדרש כמו שזית נותן השמן ע"י חבטה כן עושין תשובה ע"י חבטות איך דמה זל"ז הזית יש בתוכו השמן וע"י חבטה יוצא השמן מתוך הזית אכן תשובת ישראל ע"י חבטות אין לדמות להשמן וכמובן. אכן נלפענ"ד לפרש דברי המדרש לפי מה דאיתא בש"ס מנחות (דף נ"ג ע"ב) הביאו הש"ס הפסוק זית רענן וגם הפסוק מה לידידי בביתי וכו' שלפני זה הפסוק ומפרש הש"ס הפסוקים האלו אמר ר' יצחק בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם שהי' עומד בבית המקדש א"ל מה לידידי בביתי א"ל על עסקי בני באתי א"ל בניך חטאו וגלו וכו' אמר לו שמא המתנת להם היו חוזרין בתשובה אמר לו כי רעתיכי אז תעלוזי (ונראה היינו אם בעת שעשו הרעות שמחו בהרעות שעושים בודאי לא יתחרטו) מיד הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר לו שמא חם ושלום אין להם תקנה יצתה בת קול ואמרה זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך וכו' ואמר רבי יוחנן מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתית אף ישראל אין חוזרין בתשובה אלא ע"י יסורין והוא כמו שכתב המדרש כאן והנה מפורש בהש"ס דזה הפסוק זית רענן וכו' הוא תשובה על מה שאמר אאע"ה שמא אין להם תקנה. ולהבין הדבר נלפענ"ד דהנה ראינו אשר כל דבר שבעולם שנברא למאכל ולשתי' יש להם קליפה וידוע מאמר הש"ס עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות ואפשר להבין זה כי ע"י החטא של אדם הראשון נתגשם הכל גם אנחנו כי הגוף הוא החומר נתאוה לענייני עוה"ז ועי"ז הגוף והחומר הוא לנו כקליפה כמו שהקליפות של כל דבר נשלך הלאה ולאכול רק מה שהוא בתוך הקליפה כמו כן לאחר החטא של אדם הראשון גם כל דבר שבעולם יש להם קליפה אכן אחר שיהי' מתוקן החטא של אדם הראשון אזי לא יהי' הגוף והחומר שלנו כקליפה כי לא נתאוה עוד לענייני עוה"ז אזי כל הדברים שבעולם לא יהי' להם עוד קליפה וזה שאמרו בש"ס עתידה א"י שתוציא גלוסקאות היינו בלא שום קליפה ולפי זה יש להבין התשובה אשר יש לנו תקנה אשר זית רענן וכו' קרא ה' שמך והיינו אשר ע"י יסורים וחבטות של הגלות שיש לנו על ידי זה נמאס לנו ענייני עוה"ז כידוע אשר ע"י צרות ויסורים ר"ל נחלש כח התאוה של ענייני עוה"ז ואזי ממילא הנשמה הקדושה אשר בתוכנו נתחזק לנו לעבוד את הבורא. ודומים אנחנו כזית אשר נותן את השמן ע"י חבטות הקליפה כמו כן אנחנו ע"י חבטות ויסורין של הגוף והחומר אשר כקליפה נתחזק כח הנשמה לעבודת הבורא וזה הוא התירוץ של המדרש על הקושיא קרא ה' שמך כי ירמי' ניבא על הגלות הזה ובגלות הזה לא נשאר לנו רק המהות עשיית תשובה ע"י חבטות של הגלות ולזאת השם שלנו זית רענן כי כמו הזית נותן השמן ע"י חבטות כמו כן אנחנו ע"י חבטות נהי' טובים ומתוקנים. אכן כפי מעמדנו עכשיו אשר הצטרכות של כל איש רב הוא. גם המסחר לפרנסה כבד מאד אשר כמעט כל איש אין לו די את מעותיו למסחר שיהי' לו פרנסת ביתו לכל הצטרכות כי רב הוא בעתים הללו (אשר מעולם לא היה כזה כידוע) אשר מוכרח ליקח סחורה בהקפה על וועכסלין ומוכרח לשלם הוועכסלין כפי הזמן הקבוע כי אם לא ישלם כפי הזמן לא ישיג עוד בהקפה לזאת כל היום רק לחשוב ולדאוג מהיכן יהי' לו לשלם ולהשיג עוד סחורה והנה כל איש ישראל צריך להיות הנשמה שבמוח בראש משועבד לעבודת הבורא כמו שאנו אומרים בכל יום לשם יחוד קודם הנחת תפילין ועכשיו הנשמה והמוח שבראש משועבד לחשוב מחשבות כאלו כהנ"ל. מעתה מה יהי' מזה ואיזה תכלית יהי'. אכן נוכל אנחנו לנחם אשר גם מזה יהי' תכלית טוב. כי הנה מצינו בתורה פ' שמות אשר סמוך לגאולתנו ממצרים גזר פרעה הרשע ואמר נרפים הם על כן צועקים נזבחה וגו' תכבד העבודה וגו' תבן לא ינתן להם וגו' והנה אמרו מפי קדושים אשר למה לא הכביד פרעה את עבודתם שיעשו יותר הרבה לבנים. אכן פרעה הי' חכם להרע עיקר כוונתו היה שלא יהי להם עוד מחשבה לחשוב עבודת הבורא ב"ה לזאת אף אם ירבו להם עבודת הלבנים עכ"ז יוכלו עוד לחשוב מחשבות עבודה להבורא ב"ה כאשר שמעתי אומרים מפי קדוש זצ"ל יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך היינו אם מחיית פרנסתך הוא ביגיעת כפים היינו ביגיעת ידים ממש ולא עם מחשבות שבראש אזי אשריך כי תוכל לחשוב מחשבות לעבודת הבורא. לזאת התחכם פרעה הרשע שלא ליתן להם תבן רק המה יחפשו תבן ואזי יהיו מוטרדי במחשבות לחקור מהיכן ימציאו תבן ואזי לא יוכלו עוד לחשוב מחשבות עבודה להבורא. (וזה שאנו אומרים בנפשנו נביא לחמנו שצריכין לחשוב מחשבות מהיכן יהי' לנו לחם ולזה לא אשריך וטוב לך) ונוכל לומר שזו הגזרה הי' מקרב את הגאולה כי בודאי אבותינו במצרים אז הי' להם צער גדול כי היו מצטערים מאד על שלא יוכלו אף לחשוב מחשבות עבודה להבורא ב"ה כי צריכים לחשוב מחשבות על תבן לזאת הקב"ה הבוחן כליות ולב ראה את צערם וריחם עליהם וגאלם לזאת גם אנחנו במעמדנו אשר לא נוכל לעבוד את הבורא ב"ה בשלימות אבל צר לנו מאד על זה כאשר אמרתי פירוש הפסוק אשר אמרנו בכל יום רפאינו ה' כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי. ופירשתי עצמי הוא הגוף והוא נבהל מחמת הצרות והיסורים אך הנפש והיא הנשמה היא נבהלה ביותר על שאין אנו יכולין לעבוד את הבורא בתורה ובמצות בשלימות לזאת אנו מתפללים ואומרים ואתה ה' עד מתי יהי' כך עלינו מניעת עבדות הבורא בשלימות לזאת מתפללין בשברון לב שובה ה' חלצה נפשי הושיעני למען חסדיך וגאלנו במהרה שנוכל לחשוב מחשבות לעבודת הבורא ב"ה וב"ש בתורה ובמצות אמן: