דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
פרשת צו
ברש"י אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס. ולפי הפשוט הכונה היא חסרון מעות ולמה לא אמרו חסרון מעות. גם אין להבין כ"כ אשר רש"י יחשוב כ"כ מעות אשר יצטרך זירוז לזה. גם מצינו במס' ע"ז (דף ג') מצוה קלה יש לי וסוכה שמה ואמאי קרי לה מצוה קלה דלית בה חסרון כיס גם זה קשה להבין כהנ"ל וגם קשה הלא כמעט רוב המצות אין בהם כל כך הוצאות ממון. והנה הביאו מהש"ס ירושלמי מעשה ברבי יוחנן דאבד ליה כיסתא ובעין מיניה אורייתא ולא ידע אמרין ליה וכי מפני דאבדה כיסתך אבדה דעתך א"ל דעתאי בלבא תליא ולבא בכיסיה תליא ע"כ והוא לפלא מאד להבין בפשטות אשר ר"י יאמר כזאת אשר כ"כ יהיה אצלו חשיבות ממון וגם אדרבא איתא בש"ס דר"י עזב כל הונו בשביל לימוד התורה. וגם לאיזה תועלת יהיה נכתב זאת בהש"ס. וגם קשה מאד אשר התלמידים יאמרו זאת לר"י רבם בשביל שאבדה כיסתך אבדה דעתך אשר אין מן דרך ארץ לומר כן תלמיד לרב. לכן נראה דהנה עוד יש לדקדק למה הביאו המעשה שאבד כיסתיה היה לכתוב שאבד מעות ממנו. לכן נראה לפענ"ד לפרש והוא דהנה ידוע דהשתמשות הכיס הוא לשמור המעות המונח בתוכו. וידוע דמי שהוא קשור בתאות הממון הוא שומר מאד את המעות שיש לו ותמיד הוא נותן דעתו ולבו על הממון שיש לו לשמור בכל מיני שמירות. והנה ר"י כאשר איתא בש"ס שעזב כל רכושו והונו כדי ללמוד תורה. וזאת הוא כונת הירושלמי ר"י אבד ליה כיסתא היינו שבא למדרגה גדולה עד שלא נחשב אצלו לכלום הענין ממון היינו שענין שמירת ממון אבד ממנו ולא היה עוד אצלו כלל. וזה הוא אבד ליה כיסתא והיינו הכיס שהוא לשמירת ממון. ולא היה עוד אצלו הממון לחשיבות לשמור אותו ולזאת כאשר שאלו ממנו ד"ת ולא ידע להשיב להם תיכף אמרו ליה וכי עכשיו שבאת למדרגה אשר זה הענין כיס לשמור המעות נאבד אצלך. וכי בשביל זה נאבד דעתך. כי היו זוכרים אשר קודם שהיה ר"י במדרגה גדולה כזו היה משיב להם תיכף בד"ת. והיה להם לפלא איך עכשיו לא משיב להם תיכף הלא אדרבה עכשיו הוא במדרגה יותר גדולה והיה לו יותר לידע להשיב בד"ת. והשיב להם ר"י והוא דהנה דבר אמת לאמיתו הוא רק על אופן אחד אבל דבר שאינו לאמיתו הוא על אופנים הרבה. כמו תירוץ על קושיא התירוץ האמיתי הוא רק אחד אבל תירוצים שאינם אמתיים הוא על אופנים הרבה. וגם זאת ידוע אשר מי שאינו קשור ואחוז בעניני עוה"ז זה הוא איש אמת כי כל עניני עוה"ז המה הבלי הבלים ושקרים. לזאת מי שהוא אחוז וקשור בעניני עוה"ז זה האיש אינו במדרגת איש אמת. וגם זאת ידוע דמי שהוא במדרגת איש אמת מזה האיש אינו יכול לצאת דיבור אשר לא יהיה דיבור אמת. אכן מי שאינו במדרגת איש אמת אזי יוכל גם לצאת ממנו דיבור שאינו אמת. והנה גם זאת ידוע דעל דבר אמת היינו למשל לתרץ בדברי תורה דבר אמת זה אינו כ"כ בנקל לידע תיכף רק צריך להתיישב בדבר. אכן דברים שאינם אמתיים יען כי יש אופנים הרבה לזאת יותר בנקל לומר תיכף. וזה אשר השיב להם ר"י על אשר אמרו לו. למה קודם היה תיכף ידע להשיב להם ועכשיו אינו יודע. יען אז טרם היה במדרגה זו היה דעתאי בלבאי ולבא בכיסא לזאת היה יכול לצאת ממנו אף דבר שאינו כ"כ לאמיתו. אכן עכשיו שאינו יכול לצאת ממנו דבר שאינו לאמיתו רק דבר אמת ועל דבר אמת אין כ"כ בנקל לומר רק אחר היישוב. ומעתה לפי דעתי אפשר לפרש מה דאמרו בש"ס על סוכה מצוה קלה דלית בה חסרון כיס היינו כי ידוע מה שכתבו מהרמזים על מצות סוכה שהוא להורות לנו אשר אנחנו נשגחים מהשגחת הבורא וכל מה שיש לנו הוא רק בהשגחת הבורא ב"ה והנה מי שהוא חזק תמיד באמונה שהכל הוא בהשגחת הבורא וכל מה שיש לו הוא רק בהשגחת הבורא אזי אינו מקמץ ממונו מה שצריך להוציא ממונו הן לצדקה או לדבר מצוה. כי הלא אם יפריז ממונו למצות ה' אזי יהיה לו יותר השגחה מהבורא ב"ה. וגם נראה לי דענין חסרון כיס הנאמר בש"ס הכונה הוא שיהיה נחסר מהכיס שמונח המעות. ולזאת חלילה מי שאינו תמיד חזק באמונה זו שהכל הוא בהשגחת הבורא. תמיד כל מחשבותיו ודאגותיו שלא יהיה נחסר לו ממה שיש לו וזה הוא חסרון כיס שיהיה נחסר מהממון שמונח בהכיס. ולזאת מצות סוכה היא מצוה קלה (היינו שע"י מצוה זו נעשה קל למי שעושה אותה שאינו דואג עוד כ"כ) דלית בה חסרון כיס היינו ע"י מצוה זו יבוא לידי אמונת השגחה וממילא לא ידאג עוד על מה שיהיה נחסר לו מהכיס על ידי פיזור ממונו לצדקה ולמצות ה':
ואגב אפרש דברי הש"ס הנ"ל מה שאמרו מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכתו בראש גגו היינו שאוה"ע לא עשו הסוכה על כונה זו רק עשו סוכתם בראש גגם שגם בשעת ישיבת סוכה היה השגחתם על הונם ורכושם שבביתם לשמור אותו. ואפשר לפרש בזה עוד מה שהקדיר עליה' הקב"ה החמה. והיינו על דרך הבא לטמא פותחין לו והיינו שבוער בהם ביותר התאות עוה"ז. ומעתה אפשר לומר גם כן מה שאמר ר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס. היינו מי שהוא במדרגה זו שדואג אם יהיה נחסר לו מהכיס היינו שאוהב את הממון שיש לו ואינו חזק באמונת השגחת הבורא ודואג על זה שלא יהיה נחסר מהכיס אף שיש לו די והותר לצרכיו איש כזה צריך זירוז לכל ענינים השייכים לעבודת הבורא ב"ה. ואפשר לפרש בזה מה דאיתא בש"ס אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס. והיינו כמו דאיתא בש"ס כמה פעמים דאנו נגאלים בזכות מצות צדקה וגם כאן כן כונת הש"ס שלא נהיה שומרים כ"כ המעות בכיס שלא ליתן צדקה רק ליתן כפי אשר חננו ה' ובזכות זה נזכה לביאת בן דוד במהרה בימינו אמן: