אור ברסלב

דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין

פרשת בראשית

הקדמה לספר דברי יהושע

ברש"י אמר רבי יצחק לא היה צריך התורה להתחיל אלא מן החודש הזה לכם. ומה טעם פתח בבראשית. משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. שאם יאמרו אוהע"ז לישראל ליסטים אתם הם אומרים כל הארץ של הקב"ה הוא בראה וכו'. והנה ידוע מה שכתבו הראשונים לפרש על הקושיא למה פתח בבראשית. כי לכאורה קשה מאד. כי זה הוא היסוד ועיקר לידע שהקב"ה ברא את העולם. וכתבו דענין בריאת העולם היה צריך להיות ספר בפני עצמו ולא שיהיה נכתב זה בהתורה. אך קשה לפ"ז להבין התירוץ משום שלא יאמרו האוה"ע ליסטים אתם. יקשה כי הלא אם היה ענין בריאת העולם ספר בפני עצמו גם כן היה ידוע שהקב"ה ברא את העולם. ונראה לפענ"ד לפרש ולהבין דברי ר"י דהנה איתא במדרש שהקב"ה הביט בהתורה וברא את העולם. נלפענ"ד להבין הכונה. היינו שכל מה שברא הקב"ה עניני עוה"ז היו עפ"י תורה היינו שכל עניני עוה"ז אינם מגרעים התורה. היינו מי שמתנהג עפ"י התורה לא יגרע לו כל עניני עוה"ז באם יהיו עפ"י תורה. לזאת בריאת העולם נכתב בהתורה כי בריאת העולם הוא עפ"י תורה. וזה לפענ"ד פירוש הכתוב כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. כי לכאורה קשה הלא נחלה הוא לשון ירושה ואם כן איך נותן הקב"ה לעמו נחלתם הרי שייך להם. ואיך נותן לנו. אכן לפי הנ"ל יש לומר דהנה ידוע דכל עניני עוה"ז הם נחלתם היינו שכל עשייתם רק להשיג עניני עוה"ז. כמו שמצינו שיעקב ועשו חלקו העולמות ועשו נטל עוה"ז. אכן ע"י שכח מעשיו היינו עניני עוה"ז הגיד לעמו. היינו שכל בריאת עניני עוה"ז הם גם כן בכח התורה הקדושה לזאת גם אנחנו ביכלתנו להיות גם לנו עניני עוה"ז אשר הוא נחלתם. כי עניני עוה"ז לא יגרע לנו שמירת התוה"ק ולזאת אם לא היה נכתב בריאת העולם בהתוה"ק היו האומות העולם אומרים לנו ליסטים אתם. היינו שיאמרו לנו יען כל עשייתכם עם ישראל רק עפ"י התורה הקדושה אשר נתן לכם הקב"ה. וא"כ איך שייך לכם ענייני עוה"ז. כי יאמרו אשר ענייני עוה"ז הם התנגדות להתוה"ק. אכן עתה שכח מעשיו הגיד לעמו במה שבריאת העולם נכתב בהתורה כי גם בריאת ענייני עוה"ז היו עפ"י תורה. וא"כ ענייני עוה"ז אינם התנגדות להתוה"ק. ואם כן גם אנחנו ביכלתנו להיות לנו עוה"ז ולא יגרע לנו לשמור את התורה הקדושה:

ויכל אלהים ביום השביעי כ' רש"י רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש וכו'. וקשה לכאורה הלא מה שצריכין להוסיף מחול על הקודש אינו משום ספק רק אפילו יודע בבירור שעדיין הוא חול צריך ע"כ להוסיף מחול על הקודש. ובשביל זה נקרא תוספת שבת. וא"כ אין להבין מ"ש ר"ש אדם שאינו יודע עתיו ורגעיו וכו'. ונראה לפענ"ד דר"ש מפרש לנו הכונה של התוס' שבת שצריכין אנו לעשות. והוא דהנה השבת משפיע לנו בני ישראל רוח קדושה וטהרה לעבודת הבורא ב"ה. והיינו מי שרוצה לעבוד את הבורא ב"ה אזי מקבל בכל ש"ק שפע קדושה וטהרה. לזאת צריך כל איש בכל ערב שבת קודש לפשפש בכל מעשיו שעשה בששת ימי חול היינו אם עבד את הבורא כראוי. ואזי אם ימצא אשר לא עבד כראוי כי גם מעשיו הטובים לא היו כתיקונם אזי יראה שהוא ריקן מקדושה ושצריך לקבל עוד שפע קדושה. ואזי יחפוץ לבו לקבל עוד שפע קדושה וישפע לו הש"ק שפע קדושה כידוע. אם רוצה אדם לקבל קדושה אזי משפיעין לו קדושה. כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו' לזאת צריך כל איש עש"ק להוסיף מחול על הקודש. ובשעה זו שהוסיף ישליך מעליו כל טרדותיו מענייני צרכיו. ורק לעיין היכן הוא עומד בעבודת הבורא אם מעשיו רצוים. והנה ידוע שעפ"י הרוב הסיבות והמניעות מעבודת הבורא הם ע"י שינוי עתים שבאים על האדם פעם כה פעם כה. כידוע אם אירע לאדם דבר אשר הוא ר"ל רע לו אזי עי"ז נעזב מעבדות הבורא. והנה שמעתי אומרים מפי קדוש אחד זצלה"ה על הפסוק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. היינו שהבני יששכר יודעים ליתן בינה לכל עתים שיארע להם. היינו שנתנו בינה לכל עת לעבוד את הבורא כפי העת והיינו כעת עתה רצה הבורא העולם ב"ה מהם עבודה כפי העת הזאת. לזאת עבדו את הבורא ב"ה בכל העתים שעברו עליהם. ולדעתי אפשר להבין הנוסח בברכת אהבה רבה או אהבת עולם. ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו'. אשר לכאורה מה לנו להתפלל על עוד בינה. וכי אנחנו עובדים את הבורא ב"ה כפי בינתנו. הלא אף כפי בינתנו אין אנחנו עובדים. א"כ היאך אנו מתפללים על עוד בינה. אכן לפי הנ"ל אפשר הכונה. התפלה הוא שיתן לנו בינה על כל העתים הבאים עלינו להבין את העת היאך לעבוד את הבורא אז בעת הזאת. ומעתה אר"ש אדם שאינו יודע עתיו ורגעיו להבין אותם היאך לעבוד את הבורא אז. ומפני זה הוא נעזב מעבדות הבורא. צריך הוא להוסיף מחול על הקדש להתבונן אז בעת ההוספה במעשיו של עבודת הבורא בששת ימי החול איך היו. ואם היו על אופן טוב כדי שידע מה חסר לו. ושירצה לקבל שפע קדושה משבת קדש:

והנה לפי מה שהבאתי הפירוש על הפסוק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. נראה דבזה יש להבין מעט בטעמא דמילתא למה נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא ובפסח ושבת חייבות גם הנשים. והנה הש"ס קידושין ילפי מדאיתקש תפילין לתלמוד תורה. והרי נשים פטורות מלימוד תורה להכי גם מתפילין פטורים. והוא דהנה המצות שהזמן גרמא והיינו דזה העת והזמן גורם למצוה זו. והנה ידוע דבני יששכר היינו שהיו בעלי תורה לזאת ידעו ליתן בינה לכל העתים. ולזאת המצות שתלוים בהזמן רק אנשים חייבים יען המה בעלי התורה ויודעים את העתים והזמנים ליתן בהם הבינה לעשות המצות שהזמן הזה גורם. אבל נשים שאינם בלימוד התורה לזאת לא ידעו ליתן בינה אל העת לזאת פטורים ממצות שהעת והזמן גורם. ולפ"ז יש גם להבין למה במצות עשה של שבת קדש מחוייבים הנשים כמו האנשים. משום דבש"ק בא השפע קדושה לכל ישראל מן השמים לזאת נשים ואנשים המה שוים. וכן במצות עשה של פסח מחויבים הנשים כמו האנשים דהנה ידוע מש"כ הקדושים אשר גם בפסח בא שפע קדושה מה"ש לכל ישראל אשר לזאת קראה התורה את חג הפסח שבת כדכתיב ממחרת השבת. אשר בזה יש לפרש הסימנים של סדר חג הפסח. קדש ורחץ. היינו שבכל השנה צריכין אנו לנקות ולרחוץ עצמנו כדי לקבל הקדושה. ובפסח בא שפע הקדושה מעצמו ואח"כ לרחוץ. להכי גם הנשים מחויבים בכל המצות השייכים לפסח כי הקדושה בא מאתערותא דלעילא מן השמים כמו שבת קדש:

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו. ונראה דהנה ידוע אשר אין האיש שלם עד שישא אשה. כאשר יש כמה מאמרים בש"ס ע"ז. וגם בהתורה הקדושה זו המצוה היא המצוה ראשונה שנכתבה בהתורה. ובודאי שזאת המצוה היא היסוד הראשון אשר רק אחר קיום מצוה זו יוכל לילך למדרגה לקיים כל התרי"ג מצות ולעבוד את הבורא ב"ה. והנה ידוע העיקר והשורש של עבדות הבורא וקיום המצות שלא לילך אחר תאות והנאת הגוף הוא החומר. כי כ"ז שהוא דבוק בתאות הגוף אי אפשר לעבוד את הבורא ולקיים המצות כראוי להם כידוע. לזאת העיקר שלא להיות דבוק בתאות החומר רק להתרחק מהם ולהגביר כח הנשמה הקדושה על החומר. והנה בודאי קודם שנשא אשה איננו שלם ולא יוכל אז כ"כ להגביר כח הנשמה על החומר רק אחר הנישואין ולזאת יאמר הכתוב על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו. היינו כי ידוע אשר החומר של האדם הוא החלק של אב ואם. ויאמר הכתוב אשר עתה אחר הנישואין יוכל האדם לעזוב החלק של אביו ואמו ולהתרחק מהחלק הזה. שלא להיות כרוך אחר התאות של החומר:

ולדעתי בזה יש להבין מעט מה שמצינו בש"ס גודל מצות לשמח את החתן. והוא דהנה ידוע אשר השורש לעבדות הבורא שיהי' בלב שמח. כידוע אשר גם דרכו של היצה"ר להשליך אדם ממדרגתו עד שנעשה שפל ונבזה בעיניו ויאמר מי אנכי אשר אעבוד הבורא. הלא גרוע אנכי. רק אדרבה לענין עבודת הבורא ב"ה יותר טוב שיהי' לו גבהות מעט. אשר גם הוא ראוי לעבוד את הבורא. כמו ויגבה לבו בדרכי ה'. ולזאת החתן ביום חופתו. צריך אז לקבל עליו לעבוד את הבורא. כי זאת המצוה הוא היסוד לעבודת הבורא. לזאת מצוה לשמחו ולכבדו למען יהי' לו לב שמח אשר הוא ראוי לעבוד את הבורא. כי זאת הוא היסוד לעבדות הבורא. וגם יש להבין המנהג אשר נותנים להחתן דורונות הנקרא מתנה דרשה. ומנהג הזה מצינו גם בזוהר הקדוש. ולכאורה קשה מאד ע"ז המנהג כי מצינו כמה פעמים בש"ס אשר לא רצו לקחת מתנה. כי אמרו לא בעיתו דאחיה כי שונא מתנות יחיה. וגם פסקינן בש"ע ח"מ סימן דהמתנה הוא קצת חוב משום שונא מתנות יחיה. ולהכי אם זיכה לו המתנה ע"י אחר ותיכף כששמע שהמקבל אמר שאינו רוצה לקבל המתנה חזרה המתנה להנותן עיי"ש. ואם כן למה אנו נותנים מתנות להחתן ויהיה מקבל מתנות. ולהיות להיפך מן שונא מתנות יחיה. ובפרט אז ביום חופתו אשר אז צריך לרב ברכות והצלחות. אכן נראה דהנה ידוע דאם נותן מתנה לאדם חשוב אזי נחשב כאלו המקבל המתנה נתן להנותן. כמו רבי זירא אמר אתיקורי דמתיקרו בי. וכן פסקי' בש"ע אבה"ע דאם האשה נתנה מתנה לאדם חשוב מקודשת בזה. דהרי הוא כאלו נתן לה דיש לה הנאה גדולה במה שאדם חשוב קיבל ממנה מתנה. לזאת אפשר להבין המנהג. כפי שאמרתי לעיל. אשר המצוה לשמח את החתן שיהיה נחשב בעיניו לעבוד את הבורא ב"ה. ולזאת אנו מראין להחתן במה שאנחנו נותנים לו מתנות אשר הוא נחשב בעינינו לאדם חשוב. כי אם לא היה נחשב לאדם חשוב לא היינו נותנים לו מתנות שלא יהיה מן השונא מתנות יחיה. אך יען שנחשב בעינינו לאדם חשוב. לזאת הוא הנותן לנו במה שמקבל מאתנו המתנות לזאת עיקר הכונה בזה להראות לו שהוא אדם חשוב. ובזה החשיבות יקבל ע"ע לעבוד את הבורא. כי יאמר אשר נחשב הוא וראוי לעבוד עבודת הבורא ב"ה וב"ש:

המן העץ אשר צויתיך איתא בש"ס המן מן התורה מניין שנאמר המן העץ וכו' והנה לפי הפשטות אין להבין אשר יהי' נזכר שמו של המן בהתוה"ק וגם הלשון מנין שנא' אין להבין. ונלפענ"ד לפרש דהנה רש"י פירש על וידעו כי ערומים הם מצוה א' היה בידם ונתערטלו הימנה ולכאורה קשה על ויעשו להם חגרת אם ערומים אינו כפשוטו רק מן המצוה למה עשו חגורות. וגם קשה אם ערומים היינו מן המצוה א"כ מה שאמר אדם להקב"ה ואירא כי עירם אנכי ג"כ ערום מן המצוה. א"כ מה אמר לו הקב"ה המן העץ אכלת וקשה הלא כבר אמר אדם שאכל כי אמר שהוא ערום מן המצוה ונראה לפרש על ויעשו להם חגורות והיינו קודם אכילת עץ הדעת היו כל אבריו של אדם כולם רוחניות ולא גשמיות. אך אחר האכילה נתגשמו האברים וביותר חלק התחתון והנה מצינו שבח של אליהו הנביא בעל שער בסימניו ואזור עור אזור במתניו היינו אף שהיה בעל שער עכ"ז ואזור עור אזור במתניו היינו שהיה נחלק לגמרי מחלק התחתון אשר בטבעם גשמיים וכן שמעתי אומרים על מה ששיבחו חז"ל את רבינו הקדוש שלא הניח ידו למטה מאבניטו היינו שלא היה לו שום נגיעה בהגשמיות של למטה מאבנטו לזאת כאשר ראו שנתגשמו עשו להם חגורות. ומה שאמר אדם להקב"ה ואירא כי עירם אנכי ואחבא היינו האדם היה לו כל כך לב נשבר כי חשב אשר אין לו עוד שום תקנה לבא לפני הקב"ה כי עבר על המצוה אשר צוה לו. ואמר לו הקב"ה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת היינו הכי אכלת יען צויתיך שלא לאכול היינו להכעיס אותי. אז לא היה לך תקנה והשיב אדם אשר רק אכל מחמת אשר פיתה אותו האשה ונתפתה. ומעתה יש להבין הש"ס הנ"ל כי המן הוא מזרע עמלק אשר כתוב בתורה עליו מחה תמחה וגו' ע"ז אמרו בש"ס הנ"ל. אשר זאת נרמז כאן בהתורה המן העץ וגו' אשר מי שעושה להכעיס אין לו תקנה לזאת עמלק וזרעו אשר הכעיסו את הבורא ב"ה אין להם תקנה רק למחות אותם כמו שנרמז כאן אשר אם היה עושה להכעיס לא היה לו תקנה:

היא נתנה לי מן העץ איתא במדרש אמר ר' אבא ב"כ ואכלתי אכ"כ אלא ואוכל אכלתי ואוכל והוא לפלא אשר אדם יאמר זאת להקב"ה שיאכל עוד. ונראה להבין מעט דהנה אין לנו ידיעה מה שהיה קודם החטא אך זאת נוכל לידע את הקלקול שנתקלקל אחר החטא. קודם החטא היה הכל רוחניות ולא גשמיות ולאחר החטא נתגשם בגשמיות ונעשה בטבעו לאהוב את עצמו גם בגשמיות לזאת יען עתה אוהב את עצמו ע"כ לא יעבור עוד על צווי של הקב"ה משום יראת העונש ויקיים המצות כדי לקבל שכר. ועבודה כזו למען שלא יענש ולקבל שכר לא היה לאדם נחשב כי אין עבודה להבורא ב"ה רק עובד עבור עצמו ועבודה כזו היה נחשב לו כאכילה לטובת עצמו אבל קודם החטא היה עובד עבודת הבורא ב"ה בחשק גדול לאהבת הבורא ב"ה לזאת אמר אדם להקב"ה אכלתי (מעץ הדעת) לזאת ואוכל עוד היינו קיום מצות הבורא יהיה נחשב כאכילה. ונראה דאפשר לפרש אשר הקב"ה השיב לו על זה והוא דהנה ידוע אשר הצדיקים הגדולים אשר עבדו עבודת הבורא ב"ה וב"ש נחשבו בעיניהם אשר עוד לא התחילו כאשר הנועם אלימלך כתב על הפסוק פתחו לי שערי צדק וגו' וזה לשונו הק' דהנה עיקר מדת הצדיקים כך היא בכל מה שעובד יותר להבורא ב"ה הוא מבין יותר שאינו יכול להגיע אל תכלית העבודה כי א"ם בדבר וזה הוא עיקר הבנת הצדיק שמבין זה שאינו יכול לבוא אל התכלית הגמור והיא היא העבודה. וזהו שאמר הכתוב פתחו לי פי הצדיק אומר שיפתחו לו שערי העבודה לבא בם לעבוד הבורא לפי שסובר שלא עשה כלום עדיין ולא פעל בעבודתו כלל עדיין ומשיבין לו זה השער לה' פי' הוא עיקר העבודה לידע זה שאינו יכול לגמור בהעבודה כי הוא דבר שאין לו סוף ותכלית והבן עכ"ל. גם מי לנו גדול מרבי אבוהו כאשר הראה לו לפני הסתלקותו תליסר נהרי אפרסמון אמר אני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כליתי כחי הכי חלילה לא האמין אשר יש שכר עבודת הבורא. אנכי זכיתי לשמוע מפי צדיק וקדוש זצללה"ה בעת עמדתי לפניו לשמוע דיבוריו הקדושים אמר בפיו הקדוש בזה הלשון אז מען זאל נישט וויסען ביי זיך אז מען האט נאך גאר נישט אהן געהויבען הייבט זיך גאר נישט אהן. היינו כדברי הקדושים של נועם אלימלך הנ"ל אשר כן דרכי הצדיקים והנה יש לחקור למה יהיה בעיניהם כך. אכן יש לומר או בשביל אשר הצדיקים ידעו ביותר את גדלות הבורא ב"ה וב"ש. לזאת אין עבודתם נחשב בעיניהם לעבודה כפי ערך גדלות הבורא ב"ה וב"ש כמו שהביאו בשם רבינו סעדיה גאון אשר תלמידיו ראו אשר רבם רבינו סעדיה גאון היה לו גלגול שלג ושאלו אותו למה והשיב להם אשר הוא עושה תשובה על אשר נגד גדלות הבורא ב"ה וב"ש עבדתי מעט עיי"ש או אולי הצדיקים דומה בעיניהם אשר יש חסרונות בעבודתם ואין עבודתם בשלימות. וזה הוא שאמר רבי אבוהו אני אמרתי לריק יגעתי היינו יגיעתו בעבודת הבורא היה לריק כי עבודתו לא היה בשלימות כראוי אך כל זה בחייהם נדמה להם אשר עבודתם אינו בשלימות אשר לזאת עבודתם אשר עבדו אינם עובדים ע"מ לקבל פרס כי לא נחשב בעיניהם עבודתם שיקבלו שכר אכן סמוך לההסתלקות מזה העולם הראה הקב"ה לרבי אבוהו אשר עבודתו היה טוב מאד בשלימות והראה לו את שכרו. ואפשר לומר אשר מה שהקב"ה אמר לאדם בעצבון תאכלנה וגו' וקוץ ודרדר תצמיח לך הכונה גם על עבודתו עבודת הבורא ב"ה וב"ש וכהנ"ל וכמובן:

ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך וגו' ופירשו בש"ס זה דם הנדה ואיתא בש"ס במסכת כלה עז פנים לגיהנם רבי יהושע אומר בן הנדה ויש להבין מעט והוא דהרי דאחר החטא של חוה האמינו ע"י פיתוי הנחש אמר הקב"ה לה זאת מדם הנדה אשר האשה היא טמאה אם ראתה דם נדה והוא יען הנחש הטיל בה זוהמא וזוהמת הנחש היא טומאה והדם נדה זוהמא מזוהמת הנחש אשר הטיל בה הנחש. לזאת נדה טמאה עד לאחר טבילה במקוה כשרה עפ"י תורה אחר שבעת ימי הנקיים לזאת אמרו חז"ל ברוח קדשם אשר מי שנולד חלילה ע"י בעילת נדה הוא עז פנים לגיהנם כי כמו הנחש דיבר בעזות אל אמנו חוה דברי כפירה כמו כן מי שהוא חלילה בן הנדה יש בו זוהמת הנחש לזאת הוא עז פנים. כאשר עתה ר"ל ידענו כי אשר באיזה מדינות הרחוקים אינם זהירים בשמירת מצות נדה ר"ל לזאת בניהם פערו פיהם בעזות כפירת תוה"ק:

תוכן העניינים

דברי יהושע (פריידין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה