דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
לשבת נחמו
במסכת מכות (דף כד) ובמדרש סוף איכה ר"ג ור"א ור"י ור"ע היו מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי וכו' אמר ר"ע לכך אני מצחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. שוב פ"א היו מהלכין וכו' כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים והתחילו בוכין וכו' אמר להם ר"ע לכך אני מצחק וכו' בידוע שיתקיים נבואת זכרי' עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. והנה לכאורה תמי' מאד במה שניחם אותם באם לעוברי רצונו כך וכו' הלא אם מיטיב הש"י לעוברי רצונו אין הוכח' מזה שיטיב לעושי רצונו כי הוא דבר הפוך וגם הלשון לכך אני מצחק. ונראה דהנה ידוע אשר גדולי חקרי לב דרשו מה שגלינו מארצנו כי הלא יכול להוכיח אותנו בפורעניות בארצנו עיין בבינה לעתים. ונראה דנוכל להבין מעט דהנה ידוע דכל התכלית של הבריאת העולם הוא על ימי המשיח שיהי' במהרה והיינו שאז יהי' התגלות האלהית ויכירו כולם את השם ב"ה גם כל אומות העולם כאשר מפורש בהפסוקים אשר כל מקום שנכתב הנביאות מהגלות נכתב תיכף הנביאות מימי המשיח אשר כל הגוים יעבדו את השם ונראה להבין דבר זה ולדמות כמו בריאת האדם אשר כל תכלית בריאת האדם שלא לילך אחר תאות החומר והוא הגוף רק שהגוף יהי' נכנע ומשועבד אל הנשמה היינו שהעיקר התנהגות של האדם יהי' מכח הנשמה היינו מה שהנשמה מתאוה אל תורה ומצות לעבוד את השם ב"ה והאדם נברא בתחלה בילדותו קודם י"ג שנה כל התנהגותו ע"י החומר היינו שממלא רק תאות החומר רק אחר י"ג שנה נתנוצץ בו היצ"ט אשר ע"י היצ"ט יש לו כח למשול על החומר ולהכניעו תחתיו עד שגם החומר לא יתאוה עוד לתאות החומריים הרי מתחלה החומר הוא המושל ואח"כ הנשמה היא המושלת עד שגם החומר עושה רצון הנשמה. והנה זה הוא האדם בפרט וידוע דהאדם הוא עולם קטן. והנה בכללות העולם אנחנו ב"י נחשבים בין אומות העולם כלב והנשמה אל הגוף וכן איתא בזוהר והמה החומריים. ומעתה כמו האדם בפרטות מתחלה החומר מושל בו כן אנחנו ב"י מתחלה האומות עולם משלו בנו וכמו האדם בפרט מוטל עליו שלא ישמע אל החומר כמו כן מוטל עלינו שלא לשמוע לשום דבר לעבור מתורתנו הקדושה וכמו האדם בפרטות התכלית והסוף הוא אשר גם החומר ישמע רק אל הנשמה כמו כן יהיה הסוף בכללות העולם אשר כל האומות ישמעו לעבוד את השם ב"ה וזה יהי' בימי המשיח במהרה בימינו לזאת לתכלית זה אנו צריכין להיות בגלות שהמה יהיו המושלים עלינו כמו האדם בפרט מתחלה החומר מושל עליו ומעתה מה שאנחנו בגלות והמה מושלים עלינו הוא לתכלית עבורנו אשר על ידינו יהי' מתוקן כל העולם. מעתה נוכל לומר הפירוש של אם לעוברי רצונו וכו' והוא אם הקב"ה השפיע להאומות רב טוב עד שמשלו עלינו ונתחלל שם שמים אך יען שהוא לטובתנו אף שאין אנחנו כעת במדרגת עושי רצונו עושה הקב"ה כל זאת בשבילנו על אחת כמה וכמה כשנזכה אנחנו ונהי' מעושי רצונו כמה וכמה יטיב עמנו עד אין שיעור. ועל המאמר הב' נראה לפרש במה שבכו על מה שראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים והוא דהנה ידוע בעונותינו דמי שהוא איש תם והולך בדרכי התורה והיראה אינו חשוב ואינו נקרא חכם רק מי שעושה חכמות והמצאות אומרים עליו שהוא איש חכם יען הוא הולך בערמימיות אכן מי שהולך בדרכי תורה אינו יכול לעשות חכמים כי דרכי התורה הוא לו כגדר ולזאת אף שיודע מהחכמה אך אינו עושה כפי החכמה כי גדר התורה הוא נגדו:
אך בין העולם איש כזה לא יקרא לאיש חכם. וידוע דהשועל הוא הפיקח שבחיות ועושה ערמימיות ולזאת נוכל לומר דרך צחות דע"ז בכו דמי שעושה מעשה שועל והיינו ערמימיות זה הוא חשוב כמו להבדיל קדשי קדשים. ומה שניחם אותם ר"ע נראה דהנה איתא בש"ס ישעי' קילל את ישראל י"ח קללות ולא נתקררה דעתו עד שקילל ואמר ונגש איש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. ומפרש הש"ס נער שמנוער מן המצות והנקלה מי שחמורות דומה עליו כקלות עיי"ש וקשה להבין וכי חלילה ישעי' הנבי' הי' שונא לישראל אכן נראה דישעי' לא נתקררה דעתו בי"ח קללות שקילל אותם כי ירא פן לא ישובו עוד מדרכם ומתי יהיה הסוף והתכלית מהקללות אכן כשקילל קללה זו דאיש ריק מהמצות ירהיב את נפשו להתגדל על הזקן שקנה חכמה היינו שהוא הי' יותר נחשב מתלמיד חכם אז נתקררה דעתו כי הי' בטוח אשר אם אנחנו נהי' חלילה במדרגה זו אזי בודאי נחקור ונשוב מדרכנו כי איך נוכל לראות זאת אשר התורה הקדושה שזכינו אשר השם ב"ה בחר בנו מכל האומות ונתן לנו התורה הקדושה נהי' אנחנו מזלזלים אותה. ואזי בודאי נעזוב הדרך הרעה ונשוב אל השם ב"ה לעבוד אותו ולשמור ולקיים את כל התורה ולכבדה בכבוד גדול ואזי יהיה הסוף מהגלות. ועל זה הכונה ניחם גם ר"ע אותם היינו באם אנחנו במדרגה זו אשר מי שאינו הולך בדרך התורה הוא יותר חשוב מבעל תורה אזי בודאי נשוב מדרך הרע הזה ויקוים בנו נביאות זכרי' אשר הזקנים שקנו חכמה המה ישבו ברחובות ירושלים היינו שהתלמידי חכמים יהיו החשובים: